אַשְׁרֵי שֹׁמְרֵי מִשְׁפָּט עֹשֵׂה צְדָקָה בְכָל עֵת

מכירים את ההבחנה בין יהודים של פורים לבין יהודים של פסח?

יהודים של פורים חיים בעולם של משחק סכום אפס, בו הפתרון לרדיפות שאנו סובלים מהם – "ונהפוך הוא", עכשיו אנו בעמדת כוח ולכן נרדוף את שונאינו, ננהג כמותם, נכבוש ונשפיל ונגזול ונגרש ונהרוג, לכודים במעגל קסמים אינסופי של נקמה. לעומתם, יהודים של פסח יודעים כי היציאה מעבדות לחירות איננה סוף פסוק, שכן החירות מתגלמת בקבלת תורה המזהירה אותנו כי אם נתנהג כמו הגויים ניענש כמותם, תורה המצווה אותנו להיכנס בעול המשמעת של האחריות ההיסטורית, להפוך את זיכרון העבר הקורבני שלנו ללקח לדורות.

אנחנו עם למוד אובדני בתים. תשעה באב מזכיר לנו את שני בתי המקדש, ולמעשה את שני הבתים הלאומיים, שנחרבו ביום הזה. והוא גם תמרור אזהרה המתנוסס מעל כל בית שאנחנו בונים – קשה לבנות, קל יותר להרוס. מה שנבנה בעשרות שנים יכול להיחרב תוך שנים ספורות, אפילו פחות. אבל תמיד תמיד ידענו לקום, לשקם ולהשתקם, לבנות ולהיבנות, וגם הפעם עלינו לדבוק באמונה הזאת בכוחותינו. "הִנֵּה יָמִים בָּאִים".

בשבת שלפני תשעה באב, נפתחת הקריאה בספר דברים. הספר כולו בנוי סביב דברי הפרידה של משה אל העם שעומד להיכנס לארץ המובטחת. חלק ניכר מהחומר מרגיש כמו סקירה של אירועים וחוקים שכבר נקראו בפרשות התורה הקודמות, ומכאן שמו של הספר בספרות חז"ל: משנה תורה, "חזרה על התורה", המקביל לשם באנגלית (מהיוונית):Deuteronomy.

text