אַשְׁרֵי שֹׁמְרֵי מִשְׁפָּט עֹשֵׂה צְדָקָה בְכָל עֵת

השבוע נפגשתי עם מכיניסטים ממכינת נחשון. אחד החניכים שאל אותי את השאלה הבאה: "את לא חושבת שבזה שאת משנה דברים (כמו שויון לנשים, או מגיעה ברכב לבית הכנסת, או כלי נגינה בתפילה) ומקיימת מסורת ארוכת שנים בצורה שונה זה הורס את היהדות? "

אני רוצה לענות על השאלה הזו דרך פרשת נח ולדבר בשבח הבלבול

אחד מתפקידיי בתור רבה הוא ניהול המקווה היחיד בארץ (בקיבוץ חנתון) שפתוח לכולם וכולן, שם אני מייצרת ומלווה טקסי טבילה. למרות כל הספקות ושאלות שלי לגבי דת – האם היא דבר טוב או רע לאנושות (במיוחד בזמננו)? — אמונתי בכוחות הרוחניים של טבילה במים החיים נשארת קבועה.

אבל למרות אהבתי לטקס הטבילה, לא היה לי קל להביא את עצמי לטבול השנה לפני יום כיפור. לא הייתי במקום רוחני ונפשי של התחלות חדשות. הייתי יותר במרחב סף של בין לבין, של אי וודאות, ושל מתח ודאגה לגבי העתיד.

בערב יום כיפור עלה בפורום אינטרנטי של מעריצי סדרת עולם הדיסק שחיבר סופר הפנטזיה הבריטי טרי פראצ'ט עלה פוסט בזו הלשון:
"אני צריכה ציטוט על אומץ.
מחר תמלא שנה ליום שבו ניסה משהו לפוצץ אותי ואת בית הכנסת שלי ביום כיפור, היום הקדוש ביותר בשנה שלנו. מחר בבוקר יום כיפור ואני הולכת לבית הכנסת שוב.
אני פוחדת ללכת.
תוכלו לעזור לי למצוא ציטוטים של סר טרי פראצ'ט שיתנו לי אומץ?"

text