אַשְׁרֵי שֹׁמְרֵי מִשְׁפָּט עֹשֵׂה צְדָקָה בְכָל עֵת

דווקא במקום שאין בו קביעות, רכוש, אדמה או ביטחון נבחנת היכולת האנושית לייצר חברה מוסרית, רגישה וחומלת. בארץ הקבועה, אפשר לחשוב שהכוח, השפע והאדמה הם שמגדירים את האדם.

במדבר, כולם תלויים זה בזה וכולם תלויים בחסדי האל, במן, במים, בענני הכבוד.
המדבר מפרק היררכיות של כוח ורכוש ומכריח את העם להבין שחברה לא יכולה להתקיים בלי ערבות הדדית. אפשר אפילו לומר שהקב"ה לא נותן לישראל ישר מדינה וצבא ואדמה. כי קודם כל הוא שולח אותם ללמוד איך להיות בני אדם זה לזו.

בין פסח לעצרת, כשהטבע מתעורר לחיים, ההיסטוריה היהודית מזכירה לנו דווקא את השקט הנורא שנפל על בתי המדרש של רבי עקיבא. עשרים וארבעה אלף תלמידים, דור העתיד של מסירת התורה, נמוגו בפרק זמן אחד. הסיבה המצמררת שנמסרה לנו אינה מגפה ביולוגית או אויב חיצוני, אלא כשל רוחני עמוק: "מפני שלא נהגו כבוד זה לזה". (בבלי, יבמות, סב ע"ב)

בתוך תיאור רצף החגים בפרשת אמור יש פסוק אחד שנראה שהוא נמצא מחוץ להקשר:
"וּבְקֻצְרְכֶם אֶת-קְצִיר אַרְצְכֶם לֹא-תְכַלֶּה פְּאַת שָׂדְךָ בְּקֻצְרֶךָ וְלֶקֶט קְצִירְךָ לֹא תְלַקֵּט לֶעָנִי וְלַגֵּר תַּעֲזֹב אֹתָם אֲנִי יְהוָה אֱלֹהֵיכֶם." (ויקרא, כג' כב')

איך קשורה מצוות השארת פאת השדה לעני ולגר לחגים שמתוארים בשאר הפסוקים?

text