אתמול פנתה אלינו משתפת מואדי ערה שועדת האבחון הגדירה אותה כמי שצריכה להשתתף בפעילות שיקומית. היא הופנתה לשירות בקהילה ובמפעל שיקומיץ במפעל השיקומי הזה נמצאים פגועי נפש ואליהם הצטרגועי נפש. אישה זו, יחד עם הנשים האחרות, בקשו לעשות את הפעילות בחדר נפרד ובקשתם התקבלה. עכשיו הודיעו להם שמחודש פברואר הן חוזרות לפעילות  ביחד עם פגועי הנפש. כל הנשים התארגנו וחתמו על מכתב המבקש להמשיך את אותה פעילות אך בחלל נפרד. תגובת המרכז היתה להזמין את המשתתפת הזו לשיחה בה איימו עליה שישלחו אותה לפעילות שאליה אין הסעה, דבר שיקשה על חייה מאוד.
אני לא נכנסת כרגע לדיון העקרוני על פעילות משותפת עם פגועי נפש, אבל אני חושבת שעל מנת שתיווצר פעילות משותפת כזו, יש לעבוד על כך ולהתייחס לפחדים, לדעות הקדומות ולשאר מכלול הנושאים העולים מהשיתוף הזה. איום על משתתפת איננו התמודדות עם הנושא העקרוני בכלל, ועלול לגרום לה לאבד את זכויות בפרט.
שבת שלום