ביום ראשון 22.11.09 יצאו יעל, הללה, ברוך ובתיה עם חקלאים פלסטינים לחרוש את אדמתם בכפר סינג'יל. הגענו לשטח בשעה 08:30. אחד מהחקלאים התחיל לחרוש ואנחנו עזרנו לשני לגזום עצי זית. אחרי כ-20 דקות הגיעו 4 חילים ושאלו מה אנחנו עושים ואמרו לנו שאסור לנו להיות במקום. הללה ענתה שיש לנו ולחקלאי אישור להיות במקום כדי לחרוש את הכרם.

החילים אמרו שרק ל-4 אנשים יש אישור להיות במקום (היינו שישה, 4 משומרי משפט ושני החקלאים הפלסטינים) ושעלינו לעזוב עד השעה 10:30.

החילים עזבו וצפו עלינו מעל מגדל השמירה ואנחנו המשכנו בעבודתנו. הללה נסתה ללא הצלחה להשיג את יחיאל (השאירה לו הודעה) והשיגה את מספר הטלפון של  קצין המבצעים (איגור) אך לא היתה תשובה.

בשעה 09:15 חזרו החילים והזכירו שבשעה 10:30 עלינו לעזוב את המקום ומשעה זו הם אינם רוצים לראות אף אחד במקום. כמה דקות מאוחר יותר השיגה הללה את יחיאל ואת איגור והובטח לה שנוכל לעבוד עד השעה 16:00.
החילים לא  באו למקום עד השעה 14:00. חיל אחד בא ושאל (בצורה ידידותית לשם שינוי), עד מתי אנחנו מתכוונים להישאר. אמרנו שעד השעה 16:00 והוא אמר בסדר וחזר למגדל.
סיימנו את העבודה בשעה 15:00 ועזבנו את המקום יחד.
מסקנות:
בלעדינו לא היו החקלאים יכולים  להגיע לאדמותיהם ולעבוד בהם. החקלאים הפלסטינים לא היו יכולים לעשות זאת בעצמם מפני שהם פחדו מהצבא והיו עוזבים ברגע שהצבא היה אומר להם לעזוב. בלי הוראות מהחטיבה החיילים היו מפנים אותנו מהמקום ולא נותנים לנו להמשיך לעבוד.

יום העבודה המוצלח שלנו נעכר ע"י נפילתה של יעל בדרך חזרה לכביש. יעל שברה את רגלה וקרעה גיד. היא נלקחה לבית החולים שערי צדק. אנחנו מאחלים ליעל רפואה שלמה.