הרהורי פורים

בשעת "בין הערביים " בין פורים ושושן פורים ויום לאחר שבת זכור– כמה הרהורים:
כל שנה קשים לי וגם מצחיקים אותי המסרים של שבת זכור.  אבל, השנה היה לי קשה במיוחד, כי בשנה הבאה, בעזרת ה', הבת שלי תעלה לתורה בטקס בת המצווה שלה בפרשת זכור.  כנראה, שהקארמה שלי היא שבתי תעלה לתורה בפרשה זו, ולא עזר לי להזכיר לכולם/ן שאין חובה לעלות לתורה דווקא בפרשה של היום ההולדת. 
שנים אני שואל, איך להבין הסתירה בין : "תמחה את-זכר עמלק מתחת השמיים" ו "לא תשכח"  (דברים כ"ה: י"ט)  איך לא לשכוח לשכוח?  כמובן, שלאור האמירה שכל אויבינו, עד היום, הם עמלק, ולאחר מעשיו ברוך גולדשטיין, זה כבר לא סתם משהו מצחיק.  אבל, השנה שמתי לב שאנחנו מצווים לזכור את מעשיו של עמלק, "זכור את אשר עשה לך עמלק בדרך בצאתכם ממצרים.  אשר קרך בדרך ויזנב בך כל הנחשלים אחריך ואתה עיף ויגע ולא ירא אלוקים."  (דברים כ"ה: י"ז).  אחרי זה, אנחנו מצווים "תמחה את זכר  עמלק."  עלינו לזכור את המעשה שעשו.  היום יש עדיין כאלו שמנסים לזנב בחלשים שנשארו מאחור – בין אם מדובר על תושבי שדרות או המובטלים בתוכנית ויסקונסין הישראלית.  בין אם מדובר על המזנב מבחוץ או מבפנים, עלינו לזכור וללחום נגד המעשה.  אין להתעלם מהעובדה שלחימה נגד הזינוב יכולה לכלול מאבק נגד המזנבים. אבל, המעשה הוא העיקר, ולא המבצע/ת.  לכן, "בהניח ה' אלקיך לך מכל אויביך מסביב" (דברים כ"ה:י"ט),  במקום להיות שרויים במעגל נצחי של נקמה נגד אנשים או אומות שכבר אינם קיימים או כבר לא מאיימים עלינו, עלינו לזכור ללחום ולתקן מעשים מרושעים בכל תופעותיהם.
נפגשתי השבוע עם משתתפות בתוכנית ויסקונסין.  אנחנו נמצאים בעיצומו של מאבק נוסף נגד הרחבת התוכנית ושוב כולם/ן צריכים/ות להתגייס. חזרתי על הציטוט ממגילת אסתר שאותו ציטטתי בקיץ, לפני שיצאנו למאבק נגד התוכנית: "ומי יודע אם לעת כזאת הגעת למלכות" (אסתר ד:י"ד)
למגיני/ות זכויות האדם היום בפועל ובפוטנציאל, באשר הם/ן, , יהי רצון  שנעשה את מה שדרוש מאתנו למחוק מעשה זניבה מהעולם בזמן שיועד לנו ושעבורו הגענו למקומותינו.
פורים שמח
אריק