תמונה של ההתנחלות בת עין שממנה יוצאות התנכלויות חמורות לתושבי האיזור. cc: ויקיפדיה

הבוקר גילו תושבי סאפה השחתה נוספת של עצים וגפנים בואדי אבו ריש, לאחר עוד 4 מקרים דומים שאירעו רק השנה. 

הושחתו כ 15 עצי גפן, עץ שסק, עץ אפרסק ו 4 עצי זית בני עשרים שנה לפחות. חמאד, בעל האדמה אושפז לאחר שגילה את ההשחתה במצב נפשי ורגשי קשה ולאחר שחש לא בטוב. כמו בהשחתות הקודמות, טוענים התושבים המקומיים כי העקבות מובילות למאחז "בת-עין" (בתקרית הוונדליזם הקודמת, ב-2012, רוסס בסמוך גרפיטי עם המילים תג מחיר בת עין וגם ראו את ההשחתה של מטעי משפחת סליבי). ארוע זה נוסף לתקרית אחרת השבוע של ריסוס מספר חלקות בקוטל עשבים גפנים  לא הרחק משם סמוך ל"כרמי צור", לפי החשד בידי מתנחלים קיצוניים. החלקות נזוקו בצורה קשה.

המחלקה המשפטית ברבנים למען זכויות האדם הוציא מכתב לראש המינהל האזרחי בעקבות התקרית, בו הם מציינים שאין די בהבעת צער על התקריות, ויש צורך במעורבות ישירה ופתרון לסוגיה. אנו לא יכולים לדמיין מצב הפוך בו השחתה תכופה של רכוש מתנחלים לא הייתה מסתיימת בעצר חשודים פלסטינים.

בעוד כשבועיים בכוונת רבנים למען זכויות האדם להגיש עתירה לבג"צ בשל אוזלת היד של רשויות הבטחון להגן על חייהם וקניינם של משפ' סליבי מהכפר סאפה.

השיבולים המקסימות של אום אל ח'יר. אום אל ח'יר מאויים בצווי הריסה ונכלל בשטח אש ענק שנפתח בדרום הר חברון.

הדיווח השבועי של "שומרי משפט: רבנים למען זכויות אדם"

השבוע חזינו בנקודת הפתיחה של אירועי המחאה בקיץ. בכל רחבי הארץ יצאו הפגנות מפריפריות שונות וחזרו על הדרישה לתיקון חברתי (וידאו מהפגנת חברי/ות המעברה בירושלים, למען דיור ציבורי וצדק חברתי). אנו ממשיכים במתן רוח גבית למחאה, למשל עם מאבקה של רותי קדם בשירותי הרווחה בישראל, על מנת לקבל עצמאות כלכלית ולצאת מהעוני. עזרו לנו והפיצו את קריאתה.

פרשת הברכות והקללות מדברת בשפה דתית שנראית לעתים רחוקה וזרה לנו אבל אם "נתרגם" אותה לעולם המשמעות שלנו, נראה שהיא מלמדת על המשמעות של חיינו בעולם. הרבה דליה מרקס בדבר תורה לפרשת "בחוקותיי".

הקיץ אנו זקוקים למתנדבים/ות עבור קייטנה לילדי שבט הג'הלין (30.6-10.7). פרטים נוספים יפורסמו בשבוע הבא (אפשר בינתיים לפנות באמצעות האתר). אנחנו נודה לכל אחד שיהיה מוכן לתרום לנו מכונית ישנה לעבודת השטח שלנו. המכונית של הרב יחיאל גריניימן שבקה חיים. נא להתקשר למשרד: 02-6482757 או לרב יחיאל: 050-2110639. הפלסטינים מהכפר חרבת א-טוואני שבדרום הר חברון טוענים כי מתנחלים השחיתו הבוקר (ראשון) עצי זית השייכים לתושב הכפר. כוח של צה"ל ופקחים של המנהל האזרחי הגיעו הבוקר למטע וגילו כי 19 עצים ניזוקו. בעל הקרקע הגיש תלונה במשטרת ישראל והמקרה נחקר. גשש צבאי מצא עכבות המובילות למאחז הקרוב. בבדיקה מצידנו מצאנו כי הדברים הינם נכונים. העצים היו בקרבת המאחז הבלתי חוקי "חוות מעון". לפי מקורותינו אירוע זה מצטרף לגל של נזקים לכ-58 עצים באזור בתקופה האחרונה. שוב הושחתו עצים באיזור סאפה-בית אומר. ואנו נעתור על אוזלת היד בטיפול בנושא.

תיאור מסע של פעיל זכויות אדם אל תוך לֵב הַמַּאְפֵּלְיָה שישראל מנהלת בשטחים הכבושים. במסע תפגשו בצווי הריסה (מבלי לחשוב על בנייה אלטרנטיבית), פתיחת שטח אש ענק המכיל 13 כפרים ומאיים על ילדי בית הספר בג'ניבה. המכתב של האגודה לזכויות האזרח שנשלח לפרקליטות המדינה – מחלקת בג"צים – בדבר הפרת צו הביניים - אימוני צבא על אדמות מעובדות של תושבי ח'רבת ג'ינבה בדרום הר חברון. שטח אש שמאיים על שלוש עשרה כפרים באיזור ועל כל איזור בית הספר של ג'ינבה.

בחודשים האחרונים המרכז של רבנים למען זכויות אדם בחדרה, שעוזר לאזרחים לממש את זכויותיהם/ן, אימץ שיטה חדשה. נציגי המרכז מגיעים לנזקקים עד ביתם, כי הרי ” ובקשתם משם את-יהוה אלהיך, ומצאת" (דברים ד', כט). ניקו סוקולבסקי מביא חוויות מהמפגש עם תושבי חדרה. הרב עידית לב חוזרת עם אנרגיות מעולות אחרי שיצאה עם משפחתה להפגנת מחאה בחיפה. קראו את סיכום מפגש ח"כים מהשדולה למען הדיור הציבורי בשכונת התקווה. מפגש השרים התמקד לראשונה במחוסרות פתרון דיור שאינן מקבלות כל סיוע מהמדינה כי אינן עומדות בקריטריונים. בארבע סיפורים עלו תשובות של גורמים רשמיים כי על הנשים להביא עוד ילדים [3 ילדים לפחות] על מנת לעמוד בקריטריון לזכאות. הסיור ציין גם את הגשתן של 3 הצעות חוק חדשות.

אמרו לא להפסקת הבטחת ההכנסה שמקבלת רותי בשל לימודיה. בקשו מהם לא לחסום את העתיד של רותי. ולפעול לשינוי החוק או לתקן תקנות שיאפשרו לעוד רבות במצבה לצאת ממעגל העוני והתלות ברווחה, ולאפשר להן תמיכה ברכישת מקצוע ועצמאות כלכלית. הצעה למכתב. כתבו ל:

הודעות מאירגונים אחרים (איננו אחראיים על תוכנן):

• דיילי טלגרף: ביקור בישובים המאוימים בפינוי בדרום הר חברון
• הארץ: הושג הסכם לסיום שביתת הרעב של האסירים הפלסטינים
• וואלה: פלסטינים מהכפר חרבת א-טוואני שבדרום הר חברון טוענים כי מתנחלים השחיתו את מטעי העצים שלהם
• הארץ: משפחת רוודי מסילוואן קיבלה השבוע מחדש את הבעלות על ביתה לאחר מאבק ממושך של 25 שנה. גיבור פסק הדין הוא דווקא משתף הפעולה מוחמד נבולסי
• הבוקר (15.5) גילו תושבי סאפה השחתה נוספת של עצים וגפנים בואדי אבו ריש. כ-15 עצי גפן, עץ שסק, עץ אפרסק ו-4 זיתים בני עשרים שנה לפחות. חמאד, בעל האדמה מאושפז ובמצב נפשי קשה. כמו בהשחתות הקודמות העקבות מובילות ל"בת-עין". ארוע זה נוסף לריסוס מספר חלקות גפנים בידי מתנחלים שהשתמשו בקוטל עשבים לא הרחק משם סמוך ל"כרמי צור" החלקות נזוקו בצורה קשה.

• הזמנה להשתתף בהשתלמות ייחודית לארגוני פלורליזם, בת שני מפגשים, על המרחב הוירטואלי, שנועדה לסייע לארגוני פלורליזם למקסם את פעילותם במרחבים הוירטואליים, להגדיל נראות וירטואלית, להרחיב את השיח באינטרנט ולהגיע באמצעותו לקהלים חדשים. המפגשים יערכו בהנחיית רוני פיבלוביץ , מומחית בשיווק ומיתוג חברתי. ההשתלמות תיערך ביום רביעי, 20.6 וכן ביום רביעי ה-27.6, בין השעות 9:30-14:00 בבית מאירסודרף באוניברסיטה העברית. פרטים בכתובת המייל הבאה:avigails@shatil.nif.org.il

]]> http://rhr.org.il/heb/index.php/2012/05/7320/feed/ 0 http://rhr.org.il/heb/index.php/2012/05/7350/ http://rhr.org.il/heb/index.php/2012/05/7350/#comments Mon, 14 May 2012 13:41:14 +0000 ‫ניקו סוקולבסקי‬ http://rhr.org.il/heb/?p=7350 להמשך »‬]]>

" נכנסו לכל בניין בשכונה ודפקנו על הדלת והצענו את שירותינו ועזרתנו" | cc: flickr, Day 72|366 – Open Doors  By ∞ RedLoop ∞

בחודשים האחרונים המרכז של רבנים למען זכויות אדם בחדרה, שעוזר לאזרחים לממש את זכויותיהם/ן, אימץ שיטה חדשה. נציגי המרכז מגיעים לנזקקים עד ביתם, כי הרי ” ובקשתם משם את-יהוה אלהיך, ומצאת" (דברים ד', כט). ניקו סוקולבסקי מביא חוויות מהמפגש עם תושבי חדרה.

לפני מספר חודשים מתנדבים מהמרכז למימוש זכויות בחדרה התחילו להסתובב בשכונות חלשות בחדרה במטרה להגיע אל האנשים האלו. נכנסו לכל בניין בשכונה ודפקנו על הדלת והצענו את שירותינו ועזרתנו. פגשנו הרבה אנשים חדשים והצלחנו לעזור להם. ויחד עם זאת למדנו על המצוקות החברתיות המיוחדות לחברה הישראלית.

הבנו שלא מספיק אנשים מכירים אותנו ושהרבה אנשים התייאשו מן ההתמודדות הבלתי נפסקת אל מול המערכות הממשלתיות. אנשים אלו חיים היום עם מצוקתם כאילו הייתה זו מחלה ללא מרפא (לכן כבר לא מחפשים פתרון באופן אקטיבי). זאת על אף שבהרבה מקרים רק צריך לדעת כיצד לפעול ואיך למצות את הזכויות. למרבה הצער, מידע זה מאד לא נגיש.

השבוע התרחש אירוע מאד מעניין. הסתובבנו בבניין ושני אנשים שונים אמרו לנו, אתם מלאכים ממש שלח אתכם אלוהים. מדובר על אנשים שבמשך תקופה ארוכה נמצאים במצוקה ולא מצליחים להבין כיצד לטפל בה. ועצם המפגש איתנו יצר פתח לטיפול בעניין שהציק להם.

המפגש הלא נעים עם המוסד לביטוח לאומי

באותו בניין כמה דקות לאחר המפגשים האלה דפקנו בדלתה של אירנה. היא פתחה בנחמדות ולאחר שניהלנו איתה שיחה קצרה היא אמרה בנחרצות: "תודה, אני לא צריכה אתכם". לאחר מכן, היא המשיכה והסבירה למה היא כל כך כועסת. מאד מהר הבנו שהיא חוותה חוויות קשות עם המוסד לביטוח לאומי. כל דבר שהזכיר לה את ההתמודדות עם המערכות הכעיס אותה מאד. זה לא נעים שמישהו שאתה מציע לו עזרה כועס עליך, אך זה הזמן לזכור שבסיס הכעס ושל המועקה הוא עצם מהות קיומנו. אלו הן בין הסיבות שמובילות אותנו להיות שם – להגיע לשטח ולמפגשים האלו.

אירנה, הינה אם חד הורית לשלושה ילדים, שעלתה לארץ לפני 16 שנה ומדברת עברית מצוינת. במהלך השיחה היא אמרה כמה פעמים ש"זה לא כמו פעם". היא הוסיפה, שהיא לא צריכה מהם כלום. אך לא ויתרנו, והמשכנו את השיחה עימה. התברר לנו שיתכן ומגיע לאירנה מענק לאמהות חד הוריות (משום שבניה משרתים בצה"ל). אך היא לא הייתה מוכנה לשמוע.

היא סיפרה לנו על ההתמודדות הריגשית הקשה שעברה עם נציגי ביטוח לאומי. היא ניסתה לקבל את מה שמגיע לה כאם חד הורית, אך לאחר שפגשה אותם, היא ויתרה על כל אינטראקציה איתם. כשאני קורא את הרשימה על אירנה, היא נראית כאילו אני מדבר על מישהי לא מאוזנת, אך החוויה שחוויתי הייתה אחרת לגמרי. כשדיברנו על ביטוח לאומי מול אירנה, זה היה כמו להזכיר למישהו סרט אֵימה נוראי, שהוא לא הבין אותו במאת האחוזים. חווית חוסר ההבנה שאירנה מייחסת להיותה עולה אינה חוויה יחודית לעולים. זאת חוויה גורפת ומשותפת לכל מי שפוגש את הבירוקרטיה של המוסד לביטוח לאומי.

פני מלאך או שטן

לסרט האֵימה הזה קוראים התמודדות אל מול המערכות הממשלתיות. כשמישהו מגיע ומנסה לעזור יש כאלו שלא יכולים להיפרד מהחוויה המבעיתה שמזכירה להם את השטן (אלו שיש להם קצת יותר מזל רואים את אלוהים). אנו מאמינים שהדברים יכולים להיות אחרת: שמדינת ישראל יכולה לדאוג לאזרחיה במקום להפחיד אותם. אנו מקווים שהמוסד לביטוח לאומי יום יהיה גוף נגיש ומובן לציבור כולו.

במוצאי שבת (12.5) יצאנו שוב להפגין ברחובות חיפה. חששתי לפני ההפגנה שיהיו מעט אנשים, שהקהל הרחב שהגיע בשנה שעברה להפגנות התייאש לאור חוסר ההישגים, והקשיים הגדולים עוד יותר, יוקר המחייה רק עלה מאז.

שלושת ילדיי, בעלי ואנוכי יצאנו להפגנה למרות שזאת גם הייתה שעה מאוחרת (לילדים) שהיו צריכים להתעורר מוקדם ללימודים. התלבשנו עם "חולצת ההפגנות" כמו שאמרה זהר, בת החמש. אספנו את השכנים שלנו ויצאנו לרחוב. הגענו לנקודת המפגש של "החזית החיפאית", והופתענו לראות כמות גדולה של אנשים, ברגעי השיא, היו כאלף איש בהפגנה הזו.

התחלנו ללכת, ושי (בן ה-9) חזר ואמר "אני לא מבין למה אנחנו שוב הולכים כאן, יש רק איש אחד שלא מבין, וצריך ללכת ליד הבית שלו".

שאלתי:”מי לא מבין?"

הילד ענה בחדות: “ביבי". סיפרתי על השיחה לפרופ' דני גוטווין הואו העיר "צריך ללכת בכל מקום!”

הלכנו, צעקנו ושוב הרגשנו את האנרגיות החיוביות המדהימות הללו של אוסף של אנשים, עם דעות שונות ואידאולוגיות שונות שדורשים ביחד – מקום טוב יותר לחיות בו. ובתוך כל זה הוגדרה המהות של הקיץ הקרוב, שוב אנחנו חוזרים לרחובות להלחם על מה שמגיע לנו. אנחנו צריכים להיות גם בכל מקום וגם מול מקבלי ההחלטות במדינה שלנו. אנחנו צריכים להבהיר לפוליטיקאים שיחליטו עוד חודשיים על תקציב המדינה ל- 2013 (ואולי גם ל-2014) שאנחנו כאן, דורשים את המגיע לנו, עוקבים אחריהם ולא מוותרים! צריך לצאת לרחובות, כל אחד צריך למצוא את ההתארגנות שנוחה לו ולפעול.

אנחנו צריכים לעמוד ב"שערי הערים שלנו" ולדאוג שהאמת שלנו, שהערכים שלנו ישמעו בקול רם. אין נביאים בימים שלנו, ועלינו מוטלת החובה לתרגם את דברי הנביאים שהיו לימים האלו, ולהפוך את המילים למציאות.

אני ממליצה בחום רב על "אתר המחאה הראשי" לכל מי שרוצה להיות מעודכן בפעילויות המחאה השונות.

השתתפו: ח"כ איתן כבל, ח"כ דב חנין (יו"ר משותף בשדולה) וח"כ דניאל בן סימון. וכן: יעל בן-יפת, מנכ"לית הקשת הדמוקרטית המזרחית. עו"ד שלמה שפירא- סינגור קהילתי. הרב קובי וויס, מרכז פרוייקט הדיור הציבורי בארגון רבנים למען זכויות האדם, בית שאן. גב' רותי לביא והגב' מיכל ורשבסקי-תראבוט.

עלו סיפורים רבים על אודות: קריטריונים אבסורדיים לזכאות או החרגה מהזכאות; תשלום שכ"ד בדיור הציבורי כמעט כמו בשוק הפרטי; חוסר שקיפות מוחלט לגבי חובות; טראומות לילדים; הקושי המיוחד של אנשים המתמודדים עם מחלות קשות, כמו סרטן, שמקשות עוד יותר את היכולת להחזיק קורת גג בטוחה; כולל ניסיונות התאבדות וייאוש של אימהות חד-הוריות.

לסיפורים נוספים כנסו לאתר דיור ציבורי. לפרטים נוספים, יריב מוהר, דובר, רבנים למען זכויות האדם (פנו דרך האתר).

ילדי הכפר בג'ניבה הנמצאים בסכנה עקב הפיכת איזור הבית הספר לשטח אש צהלי

ביום רביעי נסענו לחלק הדרום מזרחי של דרום הר חברון, כחלק מסיור עיתונאים בישוב ג'ניבה. נחתנו בבית הספר שנמצא בסכנת הריסה בידי המנהל האזרחי, הזרוע הישראלית של הממשלה בשטחים הכבושים. האִיּוּם של שטח אש חדש משפיע בכל רמות החיים של האיזור . תיאור מסע של פעיל זכויות אדם [תעאיוש ורבנים למען זכויות האדם] אל תוך לֵב הַמַּאְפֵּלְיָה.

הכפר בג'ניבה, שבדרום הר חברון, נמצא תחת אִיּוּם של צווי הריסה. במרחק כמה מאות מטרים מבית הספר, אפשר לראות את חיילי צה"ל מתאמנים. בשבועיים האחרונים הם פלשו לשדות הכפר והשחיתו אותם. הדבר נעשה ללא שום הצדקה, התחשבות, או דיאלוג עם תושבי הכפר. כך שהחיילים הקימו אוהלים על שדות הכפר, עברו על השדות עם רכביהם הכבדים ואף עצרו חלק מתושבי הכפר.

מלכוד 918

חלק ממורי הכפר בג'ניבה נעצרו בתּוֹאֲנָה כי הם נכנסו לשטח אש. אך אף אחד מרשויות כוחות הביטחון הישראלים (הנמצאים על שטח פלסטיני) לא חשב ליידע את המורים כי ליד בית הספר בג'יניבה הוקם שטח אש. אך מי מקים שטח אש לצד בית ספר עם ילדים ומורים ומדוע ולאיזה צורך ומי אחראי במקרה של תאונת אש, ומדוע לא יידעו את התושבים המקומיים? שאלות אלו ממשיכות ללכת איתנו לאורך כל הדרך.

הכפר ג'ניבה קיים עוד הרבה שנים לפני שהוקמה מדינת ישראל. זהו תצלום אוויר של הכפר משנת 1945. אך עובדה זאת לא מונעת מישראל לגרש פעם אחר פעם את חלק מהתושבים של האיזור. כרגע 13 כפרים באיזור מעלה אדומים עומדים בתוך "שטח האש" הישראלי שהוקם במפתיע. הוגש תלונה בבית המשפט ואנו מחכים לשר הביטחון אהוד ברק להציג את עמדתו בנושא (להלן המכתב שנשלח לשר הביטחון בידי האגודה לזכויות האזרח).

הכפר ג'ינבה קיים הרבה לפני 1948. הנה, תצלום אוויר של ג'ינבה משנת 1945. אך עובדה זו לא מונעת גירוש תושביה פעם אחר פעם. ובימים אלה גורל הכפר כמו גורלם של כ-13 כפרים נוספים הממוקמים ב"שטח אש 918" תלוי ועומד בבית המשפט ומחכה לשר הבטחון אהוד ברק שיציג לגביהם עמדתו.

ישבנו במערה עם ראשי הכפר. אלו סיפרו לנו, סיפור אחר סיפור על המתרחש באזור והלב שלנו נחמץ. שמענו על התעללויות, מעצרי שווא, פשיטות לילות. לילה אחד, סיפרו התושבים, שצה"ל הגיעו עם כוחות גדולים העמיס את התושבים וזרק אותם בכפר יאטה. הקשבנו בעצב לסיפורים על "הסיירת הירוקה" שבאחת מימי 2003 הגיעה אל הכפר, העמיסה על המשאיות 252 ראשי צאן ואת כולם שחטו עוד באותו היום. מוחמד ג'ברין, בן ה-72, מדגיש את השתיים במספר ראשי הצאן, הוא מדבר על בעלי החיים הללו, כמו כל אחד מהם הוא בנו ובתו. הטענה של הסיירת הירוקה הייתה למחלה בעדר. אך לטענת, ג'ברים, מאוחר יותר התברר שאנשי הסיירת הירוקה פשעו ומכרו את בשר של העדר למטרות רווח. ג'ברין לא הסכים לשתוק בעקבות הפשע. הוא פנה באמצעות עו"ד לבית המשפט הישראלי. תביעתו נענתה והוא אף פוצה. אך אחרי קרוב לעשר שנים הפגיעה, ההשפלה, הכאב בעיניו ובלבו עדיין טריים.

צווי הריסה באום אל ח'יר מצטרפים לאיום על חיי התושבים בדרום הר חברון

הדרך חזרה למעלה ההר לא פשוטה. ישנה עליה תלולה, ורק רכב עם 4X4 מצליח להשתלט עליה. אפילו הדרך הלא סלולה הזאת קיבלה צווי הריסה מכוחות המנהל האזרחי הישראלי. אך חשוב להזכיר כי המנהל האזרחי רק הורס בתוך ישובים פלסטינים, ובונה בהתנחלויות. לישראל אין הצעה קונקרטית לעתיד האיזור, אך היא יוצאת נגד כל שיפור, ייעול והשקעה בתשתיות האזרחים הפלסטינים בדרום הר חברון.

משפחת עוואד קוצרת היום, אני ממליץ לכל ישראלי להגיע ולראות. השיבולים מקסימות, והכנסת האורחים של התושבים המקומיים לא פחות זוהרת. במרחק כמה מטרים נמצא היישוב אום אל ח'ייר. זכינו לראות המלטה בדיר שלהם. בו בזמן למדנו כי נגד אום אל ח'יר עומדים שני צווי הריסה חדשים (התקבלו ב2.5.2012):

• צו הריסה אחד הוצא כנגד מבנה פח חדש שנבנה בימים אלה בסיוע אוצ'ה (מרכז זכויות בינלאומי). בניית המבנה החדש שהסתיימה אתמול, אמורה להיות מאוכלסת ע"י אלמנה ושבעת ילדיה שביתם נהרס ב-25.1.2012 ע"י כוחות הביטחון הישראליים.
• צו הריסה שני הוצא כנגד שלד של רכב מסחרי המשמש את המועדון של ילדי הכפר. בתוך הרכב מצויה ספריה ומשחקיה צנועות המעניקות שירותים בסיסים בהיעדר תשתיות רחבות. אך גם מתקן זה לא קיבלאת אישור כוחות הביטחון הישראליים ובו בזמן ישראל לא העניקה אלטרנטיבה לילדי האיזור בדרום הר חברון בכלל ובאום אל ח'יר בפרט.

בדרך חזרה נתקלים בחסימות חדשות באיזור "זיף". מדי כמה שבועות או חודשים יוצא לו הדחפור הצה"לי להראות את שרירי כוחות הביטחון הישראליים. כוחות הנדסה אלו חוסמים כבישים באופן שרירותי מבלי להתחשב בתושבי האזור. הפעם בין היתר נחסמה גם הדרך לבית הספר.

תמונות מהסיור תוכלו לראות באלבום הבא.

 "אֵלֶּה הַחֻקִּים וְהַמִּשְׁפָּטִים וְהַתּוֹרֹת אֲשֶׁר נָתַן ה' בֵּינוֹ וּבֵין בְּנֵי יִשְׂרָאֵל בְּהַר סִינַי בְּיַד-מֹשֶׁה" (ויקרא כו, 46). | "משה על הר סיני", ציור מאת ז'אן-לאון ז'רום. cc: ויקיפדיה

פרשת הברכות והקללות מדברת בשפה דתית שנראית לעתים רחוקה וזרה לנו אבל אם "נתרגם" אותה לעולם המשמעות שלנו, נראה שהיא מלמדת על המשמעות של חיינו בעולם. הרבה דליה מרקס בדבר תורה לפרשת "בחוקותיי".

מסכת של ברכות וקללות חותמת את ספר ויקרא. תורת כהנים מסתיימת במילים: "אֵלֶּה הַחֻקִּים וְהַמִּשְׁפָּטִים וְהַתּוֹרֹת אֲשֶׁר נָתַן ה' בֵּינוֹ וּבֵין בְּנֵי יִשְׂרָאֵל בְּהַר סִינַי בְּיַד-מֹשֶׁה" (ויקרא כו, 46). אמנם אחר כך בא עוד פרק, פרק כז, העוסק בנדרים אבל חוקרי המקרא סבורים שהוא תוספת מאוחרת. כך בחרו בעלי ספר המקרא לסיים את החומש השלישי, ברשימת ברכות וקללות. פרשה דומה של ברכות וקללות מובאת בסוף החומש החמישי, בדברי משה האחרונים לפני מותו (דברים כח). ארבעים שנה חוצצות בין שתי פרשות התוכחה האלה. את מסעם של בני ישראל במדבר תוחמות בראשיתו ובסופו הבטחות מופלאות ואיומים נוראים: "אִם-בְּחֻקֹּתַי תֵּלֵכוּ" אומר האל, תזכו לברכה ולשפע שלא יתואר, "וְאִם-בְּחֻקֹּתַי תִּמְאָסוּ" קללות איומות ומזעזעות יפלו בחלקכם.

מלאכים מול בני אדם

ישעיהו ליבוביץ עומד על הבחירה בפועל "תֵּלֵכוּ" בחוקי התורה (לעומת "תחזיקו" או "תעמדו" בחוקים). הוא מסביר שהדבר נובע מכך שקיום התורה אינו קיום של מצב סטאטי אלא תהליך מתמשך. המשמעות של קיום המצוות היא הבאתם מן הכוח אל הפועל, הגשמת הפוטנציאל החבוי בהן. ליבוביץ ממשיך ואומר, שלעומת בני האדם, המלאכים הם בעלי אופי אחר לגמרי. בחזונו, הנביא זכריה, רואה מלאכים העומדים ליד יהושע כהן גדול, ונאמר לו: "וְנָתַתִּי לְךָ מַהְלְכִים, בֵּין הָעֹמְדִים הָאֵלֶּה" (זכריה ג, ז). המלאכים, אם כן, הם "הָעֹמְדִים", טיבם אינו משתנה וטבעם קבוע.

המלאכים עומדים במקום, הם אינם שותים ואוכלים, אינם ישנים ואינם מתרבים. בני האדם (וכמותם – גם בעלי החיים) עושים את כל הדברים הללו, אבל לבני האדם יש תכונה חשובה שאין למלאכים (או לבעלי החיים)[1] – לבני האדם יש היכולת לבחור. מלאכים אינם יכולים לעשות רע, ולכן אין משמעות ערכית למעשיהם, הם לא מסוגלים לעשות רע ולכן הם אינם יכולים לעשות גם טוב.

מלאך במסורת האיסלמית. cc: ויקיפדיה

לעומת "הָעֹמְדִים" בני האדם חייבים להיות בתנועה מתמדת, בתהליך. פרסומת מצחיקה בטלוויזיה הישראלית משנות השמונים לימדה אותנו ש"מי שלא הולך קדימה, הולך אחורה". אין אפשרות אמיתית לעמוד – עמידה משמעה "התקדמות" אחורה. לא לחינם נקראת מערכת המשפט העברי בשם "הלכה". בעצם הגדרתה מלמדת ההלכה על הדינמיות שלה, על העובדה שהיא חייבת להיות תהליכית ועל כך שאסור לה לקפוא על השמרים.

רק אלה המחשיבים את עצמם מלאכים, יכולים להרשות לעצמם לעמוד. השאר מבינים שאנחנו בני אדם וכשם שתפקידנו הוא להתהלך בעולם ולבחור שוב ושוב ושוב, כך אנחנו חייבים לעשות את יהדותנו תהליכית. יהדות שאינה "מתהלכת" ובוחרת היא יהדות קפואה וחסרת חיים.

המשמעות בשכר ועונש

יהודים ליברליים מדגישים את עקרון הבחירה הנתונה בידינו אבל נרתעים מהשפה המקראית של שכר ועונש, שפה שפרשתנו מבטאת באופן חד ומזוקק. מסיבה זו הושמטה מסידורים רפורמיים רבים הפרשה השניה של קריאת שמע: "וְהָיָה אִם-שָׁמֹעַ תִּשְׁמְעוּ אֶל-מִצְו‍ֹתַי … וְנָתַתִּי מְטַר-אַרְצְכֶם בְּעִתּוֹ יוֹרֶה וּמַלְקוֹשׁ וְאָסַפְתָּ דְגָנֶךָ וְתִירֹשְׁךָ וְיִצְהָרֶךָ… הִשָּׁמְרוּ לָכֶם פֶּן יִפְתֶּה לְבַבְכֶם וְסַרְתֶּם וַעֲבַדְתֶּם אֱלֹהִים אֲחֵרִים וְהִשְׁתַּחֲוִיתֶם לָהֶם: וְחָרָה אַף-ה' בָּכֶם…" (דברים יא, 21-13).

פסקה זו הטרידה את עורכי הסידורים הרפורמיים בתיאולוגיה של שכר ועונש המשתקפת בה. רבים חשו שזו תיאולוגיה פרימיטיבית והתנערו מדימויו של האֵל המנהל פנקסנות של של מעשים טובים ושל חטאים, אל המכאיב וחובש, מוחץ ומרפא (איוב ה, 18).

אבל בשנים האחרונות יותר ויותר אנשים מבינים שפסקות אלה במקרא אינם איומים ילדותיים. לא, הכוונה אינה שאש תצא מן השמיים אם נחלל שבת. אלה הן תזכורות לכך שלמעשינו יש משמעות ולכן הם גם הרי תוצאות:

• אם נשמור על סביבתנו ולא נזהם אותה, הרי שנעכב, אם לא נמנע, את השינוים האקלמיים שחלים בכדור הארץ, ונזכה לברכה שבפרשתנו, ש"וְנָתְנָה הָאָרֶץ יְבוּלָהּ וְעֵץ הַשָּׂדֶה יִתֵּן פִּרְיוֹ" (ויקרא כו, 4).
• אם ננהל את מדינתנו בצדק ובחכמה נזכה שיתקיימו בנו דברי הפרשה "וְנָתַתִּי שָׁלוֹם בָּאָרֶץ וּשְׁכַבְתֶּם וְאֵין מַחֲרִיד" (שם, ו).
• אם נהיה ישרים וטהורים ישכון האל בקרבנו, כאמור – "וְנָתַתִּי מִשְׁכָּנִי בְּתוֹכְכֶם" (שם, ו).

פרשת הברכות והקללות מדברת בשפה דתית שנראית לעתים רחוקה וזרה לנו אבל אם "נתרגם" אותה לעולם המשמעות שלנו, נראה שהיא מלמדת על המשמעות של חיינו בעולם. היא דורשת מאתנו לא להתחמק מהידיעה שבכל מעשה שלנו יש ממד של בחירה, מזכירה לנו את אחריותנו ומצפה שאף פעם לא נחדל ממאמצינו.

ומי ייתן ויתקיימו בנו דברי המשורר נתן אלתרמן שאיחל לעצמו:

"להביט לא אחדל ולנשום לא אחדל

ואמות ואוסיף ללכת".

משחקיית הילדים המאיימת באום אל ח'ייר שבדרום הר חברון, שרק לאחרונה קיבלה צווי הריסה.

כוחות הביטחון מגיעים לשיאים חדשים במדיניות ההרס שלהם בדרום הר חברון. ראשית, ישראל רק מוציאה צווי הריסה למבנים ותשתיות בדרום הר חברון ואינה מציעה בנייה לתושבי האיזור (בעוד ההתנחלויות בשמה של הממשלה הישראלית נבנים ללא מפריע בצד הישובים הפלסטינים). שנית, ישראל מתעמרת בתושבים החלשים ופוגעת הן במבנים היחידים השייכים לאלמנה והן למשחקיית ילדים פשוטה. 

לפני כשבוע ב-2.5.12 נמסרו באום אל ח'ייר, שבדרום הר חברון, שני "צוי הפסקת עבודה" חדשים. בפועל אלו הם שני צווי הריסה:

• צו הריסה אחד הוצא כנגד מבנה פח חדש שנבנה בימים אלה בסיוע אוצ'ה (מרכז זכויות אדם בינלאומי). בניית המבנה החדש אמורה להסתיים בימים אלו והוא אמור לשמש אלמנה ולשבעת ילדיה שביתם נהרס ב-25.1.2012 ע"י כוחות הביטחון. את ההריסה ניתן לראות באלבום הפייסבוק.

• צו הריסה שני הוצא כנגד שלד של רכב מסחרי המשמש את המועדון של הכפר באום אל ח'ייר. בתוך הרכב מצויה ספריה ומשחקיה צנועות ללא אישור כוחות הביטחון.

סילוואן | צילום: אקטיבסטילס

אנו מברכים את משפחת רוואדי, מרכז המידע וואדי חילווה ו"שלום עכשיו" על הניצחון בתיק. כמו כן, יש לציין שהמאבק עוד לא נגמר כי ישנו סיכוי שהקק"ל ינסו לערער על ההחלטה. אנו גם כן בוחנים האם לתיק הזה יש השלכות עקרוניות ותקדימיות לגבי השימוש בחוק נכסי נפקדים על מנת להשתלט על נכסים, ובפרט בסילוואן.

אמש, יום ב' ה-07.05.12, התקבל פסק דין בבית המשפט המחוזי בי-ם, בעניינה של משפ' רוואדי מסילוואן. בית המשפט קיבל את טענת משפחת רוואדי כי הבית שלהם איננו בגדר "נכסי נפקדים", כפי שטוענת הימנותא-קק"ל, יחד עם ארגון הימין הקיצוני אלע"ד, כבר יותר מ-20 שנה של הליכים משפטיים.

טענתן של קק"ל\הימנותא הייתה מבוססת על הכרזה שקרית של אדם פלסטיני זר למשפחה, שהצהיר כי אב המשפחה מת בירדן (בעת שירדן הייתה מדינת אויב), ולפיכך, לפי חוק נכסי נפקדים המדינה יכולה לקחת לרשותה את הנכס.

כמובן שגם לו היה הדבר נכון, הרי שחוק זה מפלה ואנטי-דמוקרטי ביסודו. אין שום סיבה להחיל אותו בירושלים, ובוודאי שלא על פלסטינים בלבד. בנוסף, השימוש הספציפי בחוק, מוסיף חטא על פשע, ומתבסס על הודעה מפוקפקת לחלוטין.

הצדק עם המחוזי

למרות תשתית עובדתית רעועה זו, החליט בית המשפט המחוזי בזמנו לקבל את תביעתן של קק"ל\הימנותא. ב-2010, ערערה המשפחה בסיוע "שלום עכשיו", לבית המשפט העליון, התיק הוחזר למחוזי שהחליט הפעם כי הצדק עם משפ' רוואדי.

מרכז המידע וואדי חילווה פתח בקמפיין שעיקרו פרסום המכתב של אב המשפחה ברשתות החברתיות. בנוסף, אנו ברבנים למען זכויות האדם, יחד עם חברינו בארה"ב, התגייסנו גם לסייע למאבק, ופתחנו בקמפיין מכתבים של יהודי התפוצות לוועד המנהל של הקק"ל שיכיר בבעלותה של המשפחה. בקשה נוספת, עקרונית יותר, הייתה שייפסיקו להשתמש בחוק "נכסי נפקדים, על מנת לפנות משפחות מסילוואן.

אנו מברכים את משפחת רוואדי, מרכז המידע וואדי חילווה ו"שלום עכשיו" על הניצחון בתיק. כמו כן, יש לציין שהמאבק עוד לא נגמר כי ישנו סיכוי שהקק"ל ינסו לערער על ההחלטה. אנו גם כן בוחנים האם לתיק הזה יש השלכות עקרוניות ותקדימיות לגבי השימוש בחוק נכסי נפקדים על מנת להשתלט על נכסים, ובפרט בסילוואן.

יש לציין שכרגע עדיין עומדת משפחת סומרין מסילוואן בפני סכנת פינוי על ידי הקק"ל על בסיס שימוש בחוק נכסי נפקדים על מנת לערער על בעלותה על ביתה.  אנחנו שוב קוראים לקק"ל לבטל את כל ניסיונותיה לפנות את משפחת סומרין מביתה.

בתמונה: הפאנלים הסולאריים של ביר אל עיד שקיבלו צווי הריסה מהמינהל האזרחי ומאיימים על עתידו של היישוב.

הדיווח השבועי של "שומרי משפט: רבנים למען זכויות אדם"

השבוע אנו ממשיכים לגלות את עומק הבעייתיות בהיעדר קורת גג בישראל ובשטחים הכבושים. אנו קוראים להתחדשות המדיניות בנושא הדיור הציבורי בישראל. בו בזמן, אנו קוראים למנהל האזרחי לחדול מהרס בתים ואיום על ישובים רבים בשטחים הכבושים. 

הרב גיל נתיב מביא לנו קריאה אידיאולוגית חברתית בתוך פרשת בהר, ומראה את האלטרנטיבה הטמונה בה.

הרב יחיאל גריינימן סוקר אירועים חריגים שהתרחשו בשבוע האחרון בשטחים הכבושים וביניהם: הרס מסעדה בוולג'ה, מעצר שרירותי ביאנון, התנכלות מתנחלים משילה והישג חיובי בגישה של חקלאי מפרעתא לחרוש את אדמותיו. עו"ד קמר מישרקי-אסעד מביאה לנו את האיומים של המנהל האזרחי הישראלי בשטחים הכבושים. במקרה הראשון אבו אסאמה מכפר אל-חדר מגלה לנו מציאות מעוותת. בזמן שהמנהל לא מכיר בבעלותו על אדמותיו והוא נלחם בצווי ההריסה. במקרה השני, הישוב ביר אל עיד נלחם על חייו ועתידו, עם צווי ההריסה לפאנלים הסולאריים. כתבו לשר הרווחה: אמרו לא להפסקת הבטחת ההכנסה שמקבלת רותי בשל לימודיה. כתבו לשר הרווחה לאפשר לרותי לצלוח את הסמסטר האחרון לתואר שיאפשר לה מקצוע.  כתבו לשר לפעול לשינוי החוק\תקנות כך שעוד נשים וגברים יוכלו לקבל תמיכה ביציאה ממעגל העוני. אנו ברבנים למען זכויות האדם מברכים על החלטת שר השיכון להעלות את סכום הסיוע בשכ"ד לממתינים לדיור הציבורי. אנו רואים חשיבות באי התניית הסיוע הנ"ל ביציאה מהתור לדירה בדיור הציבורי. זהו צעד חשוב בכיוון הנכון (תגובה שלנו ששודרה ברדיו קול ישראל). גזענות הממסדית יודעת ללחום כראוי בהסתה של איש דת מוסלמי בנצרת, אבל נאלמת דום ובכך תומכת דה-פאקטו בהסתה מצד אנשי דת בהתנחלויות האידיאולוגיות. הרב יחיאל גריינימן מזכיר כיצד טופלו מחברי "תורת המלך" בפוסט אורח באתר "העוקץ".

הודעות מאירגונים אחרים (איננו אחראיים לתוכנן):

• נפתחת קבוצת מדיטציה מיוחדת לאקטיביסטים/יות.

• לינא רוצה ללכת – הכפר הפלסטיני דיר איסתיה שוכן חצי שעה מתל אביב בדרך לאריאל. בשנתיים האחרונות אנו, קבוצה של ישראלים, מטפחים את השותפות והידידות שלנו עם אנשי הכפר. התחלנו להגיע לשם לצורך השתתפות במסיק הזיתים ומאז הפעילות שלנו הסתעפה לכיוונים שונים – ממכירת שמן זית ועד לתמיכה אחרי אירוע תג-מחיר בכפר. תוך כדי העשייה אנו חוצים חלק מהגבולות שמפרידים בין יהודים ופלסטינים, מכירים משהו ממציאות החיים הפלסטינית תחת שלטון ישראלי וזוכים בידידים מקרב אנשי הכפר. לפני מספר חודשים פגשנו את לינא, אישה שבעקבות מחלה בינקותה נותרה משותקת בשתי רגליה. היא כבר בת שלושים אך עדיין מרותקת לביתה ותלויה לחלוטין בסובבים אותה. על מנת להעבירה ממקום למקום, כולל לשירותים, אמה המבוגרת נושאת אותה על ידיה, מה שמקשה מאד על שתיהן. ביקרנו אותה עם פיזיותראפיסט שאבחן איזה כסא גלגלים יתאים עבורה, והיבואנית איתה יצרנו קשר הסכימה בנדיבות גדולה למכור לנו אותו במחיר מאוד נמוך. עכשיו נותר לגייס את הכסף ולשם כך אנו מקיימים את האירוע הנכם מוזמנים לערב שבו נספר על דיר איסטיה ועל לינא ומשפחתה, ונציץ אל תוך הנסיבות שיצרו את המצב שלהם.אנא אשרו את הגעתכם לאימייל: engaged.dharma@gmail.com או לטלפון  5344836 0 5 0 . אם אין באפשרותכם להגיע ואתם מעוניינים לתרום ו/או לעזור, כתבו אלינו ונשלח לכם פרטים. הערב מאורגן על ידי קבוצת דהרמה מעורבת חברתית. בקרו אותנו בבלוג ובפייסבוק