פרשת השבוע "לֶךְ-לְךָ": כמה פעמים יכול אדם להפנות את ראשו, כאילו הוא לא רואה ›

אברהם, תחריט עץ מאת אפרים משה ליליין
אברהם, תחריט עץ מעשה ידי אפרים משה ליליין. מקור: ויקיפדיה

בדבר התורה לפרשת השבוע "לֶךְ-לְךָ" הרב מרדכי גולדברג יוצא למסע רוחני פנימי אמיתי. הוא מלמד אותנו שהקריאה של "לֶךְ-לְךָ" אינה שייכת ליחידי סגולה, אלא לכולנו. ההשפעות האלו שאנחנו מקבלים מהחברה, התרבות והמשפחה נהפכות לחלק מהזהות והאישיות שלנו. אבל כדי לערוך מסע רוחני אמיתי, אנחנו צריכים לבדוק את כל מה שקיבלנו ולהבין איך זה משפיע עלינו. 

 "וַיֹּאמֶר יְהוָה אֶל-אַבְרָם, לֶךְ-לְךָ מֵאַרְצְךָ וּמִמּוֹלַדְתְּךָ וּמִבֵּית אָבִיךָ, אֶל-הָאָרֶץ, אֲשֶׁר אַרְאֶךָּ." (בראשית יב: א)

ידועה היא השאלה: למה בחר ה' באברהם? התורה לא מספרת שום דבר עליו לפני כן חוץ מהמוצא המשפחתי והגיאוגרפי שלו. היא לא מתארת בכלל את הרמה הרוחנית שלו, או אפילו את האופי שלו, כמו שהתורה מתארת את נח: "נח איש צדיק, תמים היה בדורותיו, את האלוקים התהלך נח." (בראשית ו: ט) כמובן, גם ידוע הסיפור במדרש על הנכונות של אברהם להקריב את עצמו ולהישרף בכבשן האש בגלל אמונתו באלוקים אחד. אמנם זה לא מוזכר בתורה.

אומר הר יהודה אריה ליב אלתר מגור (פולין, 1847-1905) בספרו "שפת אמת":

"ובזוהר הקדוש נראה כי זה עצמו השבח ששמע זה המאמר 'לך לך' שנאמר מה' יתברך לכל האנשים תמיד. וממילא נקרא רק הדיבור אליו כי הלא לא נמצא מיוחד לשמוע רק הוא. אבל בוודאי זה השבח בעצמו שהיה מוכן לקבל המאמר."

במילים אחרות, הקריאה הזאת "לך לך" יוצאת לכל אדם. ההישג הגדול של אברהם הוא שהקשיב לקריאה הזאת ופעל על פיה. אבל, מה היא בעצם הקריאה הזאת?

אומר הרב מרדכי יוסף ליינר מאיזביצא (פולין, 1800-1854) בספרו "מי השילוח":

"אברהם אבינו עליו השלום התחיל לבקש ולחפש אחר שורש החיים שלו, אחרי שהוא הבין שאי אפשר לקרוא לכל חמדות עולם הזה עיקר החיים האמיתיים. על זה אמר לו ה' יתברך "לך לך", היינו לעצמך. כי באמת כל דברי עולם הזה לא ייקראו בשם חיים, ועיקר החיים תמצא בך. ומכל השאלות שלך והחיפושים שלך אחרי בורא העולם, תוכל לשער שיש בורא עולם, והוא העיר את לבך ונפשך לחפש אחריו."

לדעתי, מה שאומר כאן הרבי מאיזביצא זה יסוד גדול ביהדות בכלל ובחסידות בפרט. נקודת המוצא של המסע הרוחני האישי של האדם הוא חיפוש המשמעות לחיים מעבר לחיים הפיזיים והנאותיו. וזה דורש הרבה התבוננות פנימית. זאת היא המשמעות של הקריאה "לך לך", "לך לעצמך". המשמעות הרוחנית הזאת של הקריאה "לך לך" כוללת בתוכה גם את המשמעות על פי הפשט. כדי להתחיל התבוננות פנימית אמיתית, האדם צריך לשחרר את עצמו מכל ההשפעות החיצוניות על חייו: החברה שבה הוא חי ("מֵאַרְצְךָ"), הסביבה התרבותית שבה הוא גדל ("וּמִמּוֹלַדְתְּךָ"), ומשפחתו ("וּמִבֵּית אָבִיךָ"). זה לא אומר שההשפעות האלו הן בהכרח שליליות. אבל האדם צריך בהתחלת המסע שלו, לבודד את עצמו מהערכים שקיבל מהסביבה החברתית-תרבותית שלו וממשפחתו. הוא צריך להעמיד אותם במבחן: האם ההשפעות האלו הן תואמות את המסע הרוחני שלי?

"אני זוכר מתי שגדלתי בפרוורי ניו יורק היפים והירוקים, והיינו נוסעים מדי פעם לבקר את הסבתא שעדיין גרה בשכונה הישנה בעיר."

"אני זוכר מתי שגדלתי בפרוורי ניו יורק היפים והירוקים, והיינו נוסעים מדי פעם לבקר את הסבתא שעדיין גרה בשכונה הישנה בעיר."

מסע רוחני פנימי

ההשפעות האלו שאנחנו מקבלים מהחברה, התרבות והמשפחה הן כל כך חשובות עד שהם נהפכות לחלק מהזהות והאישיות שלנו. אבל כדי לערוך מסע רוחני אמיתי, אנחנו צריכים לבדוק את כל מה שקיבלנו ולהבין איך זה משפיע עלינו. למשל, אני גדלתי בארצות הברית. עד היום אני מרגיש שלא באמת מִמַּשְׁתִּי את עצמי בגלל שאין לי תואר אקדמי מתקדם. למרות שחשבתי שמרדתי נגד הערכים האמריקאיים הקונבנציונליים שהכל הולך על פי התואר החיצוני, אני עדיין שופט את עצמי על פי המימדים האלו! וממשיך הרבי ואומר, ואם יש לך ספקות שאתה משלה את עצמך, ובאמת אין קול פנימי אותנטי שאתה צריך לחפש אחריו, תדע שאם לא היה קול פנימי לא היית בכלל מחפש אחריו!

אז זאת היא קריאת "לך לך", הקריאה למסע רוחני פנימי אמיתי. זאת לא קריאה שקל להקשיב לה, בגלל שהיא דורשת הרבה מאבקים פנימיים, בכדי להגיע אל הקול הפנימי האמיתי. ומאיר לנו בעל ה"שפת אמת" שבעצם הקריאה הזאת לא שייכת רק ליחידי סגולה. הקריאה הזאת יוצאת לכל אדם. אבל זה רק יחידי סגולה שמוכנים להקשיב לקריאה הזאת ולצאת למסע הרוחני הפנימי.

ומה הקשר בין הקריאה הזאת והקול הפנימי הרוחני לתחום הזה של זכויות אדם? אני זוכר מתי שגדלתי בפרוורי ניו יורק היפים והירוקים, והיינו נוסעים מדי פעם לבקר את הסבתא שעדיין גרה בשכונה הישנה בעיר. וראיתי איך שילדים העניים שגרו בשכונה הזאת. לא היתה להם בריכת שחייה אצל השכן, כדי לברוח מהחום והלחות הבלתי נסבל של הקיץ. כדי להשיג מעט הקלה, הם היו פותחים את ברזי הכיבוי ברחוב ו"מתקלחים" במים. והרחוב היה מלא מים. ואחרי זה, כשגדלתי קצת, שמעתי את המילים ששר בוב דילן: "כמה פעמים יכול אדם להפנות את ראשו, ועושה את עצמו כאילו שהוא לא רואה?"

 

שבת שלום,

הרב מרדכי גולדברג

YouTube Preview Image