פרשת השבוע "מטות מסעי": עבודת זכויות האדם בֵּין הַמְּצָרִים ›

ירושלים,  CC0 Public Domain
"בניין בית המקדש זה לא נעשה מעצים ואבנים. זה לא בנין פיסי שקורה בתקופה מסוימת בהיסטוריה, אלא בנין רוחני שנמשך הרבה זמן. וכולנו, כל עם ישראל, משתתפים בבניין הזה." CC0 Public Domain

הרב מרדכי גולדברג בדבר תורה לפרשת השבוע "מטות מסעי" רואה בשאיפה לבנות את בית המקדש, כשאיפה רוחנית, ולא שאיפה פיזית. הוא מציין שהדרישה לצדק וזכויות לכל תושבי האיזור, הינה אבן פינה בבניין זה.

"כל דור שאין בית המקדש נבנה בימיו כאילו נחרב בימיו." (תלמוד ירושלמי מסכת יומא).

שואל הרב יהודה אריה ליב מגור (פולין, נפטר ב-1905) בספר "שפת אמת":

"קשה להבין, שהיו הרבה דורות צדיקי עליון שנאמר שהיה ראוי להיות נחרב בימיהם? ונראה לפרש, כי כל ימי הדורות מצטרפין ומתכנסין כל ההארות של עבודת בני ישראל להיות ראוין לגאולה, כי היעלה על הדעת שדור הגאולה יהיו כל כך ראוין בזכותם בלבד לגאולה? רק שזכות כל דור ודור עוזר ומביא מעט בניין בית המקדש. והבניין נמשך כל ימי הגלות, כמאמר "בונה ירושלים" (בלשון הווה). וזהו שכתוב, 'שאינו נבנה בימיו', שאין ימיו בכלל הבניין, שאינו מסייע לבנינו. וכל אדם בפרט צריך לידע שכל מעשיו הם סיוע לבניין בית המקדש.”

"השפת אמת" אומר לנו כאן משהו מאוד חשוב. בניין בית המקדש זה לא נעשה מעצים ואבנים. זה לא בנין פיסי שקורה בתקופה מסוימת בהיסטוריה, אלא בנין רוחני שנמשך הרבה זמן. וכולנו, כל עם ישראל, משתתפים בבניין הזה. לאו דווקא עם כלי עבודה פיסיים, אלא עם כלי עבודה רוחניים. הבניין הזה הולך ומצטבר במשך הרבה דורות. יש דורות שהעבודה הרוחנית שלהם מצטברת לקראת הבניין השלם, ויש דורות שלא מוסיפים לבניין, או אפילו מפחיתים בְּבִנְיָנוֹ. וזה לא עניין פוליטי, זה לא קשור לשאלה: האם אני ציוני? או: האם אני עולה להר הבית להתפלל? זה קשור לשאלה: איך אני חי את החיים שלי יום יום?

תבליט שער טיטוס. השבויים מארץ ישראל לאחר דיכוי המרד הגדול וחורבן המקדש נושאים את כליו השונים ברומא

תבליט שער טיטוס. השבויים מארץ ישראל לאחר דיכוי המרד הגדול וחורבן המקדש נושאים את כליו השונים ברומא. מקור ויקיפדיה

בניין בית המקדש וזכויות האדם

אנחנו, חברי הארגון רבנים לזכויות אדם, אמורים ללמד את זה לעם ישראל כולו, מה זה באמת בניין בית המקדש. זה קשור בראש ובראשונה לאיך שאני מתייחס לאנשים החלשים בחברה? למה שאני עושה כדי לדאוג שהחברה תיבנה על הערכים של צדק וזכויות – לכל אדם שחי בה באשר הוא אדם, לא משנה לאיזה עם הוא שייך, מאיפה הוא בא ומהו צבע עורו.

הבניין הפיסי של בית המקדש, זה לא מה שאמור להעסיק אותי; לא כל כך משנה מתי והאם בכלל הבניין הזה יבנה; איך הוא ייראה והאם יעלו בו קורבנות של בעלי חיים? (קשה לי להאמין שכן.) זה ברור לי שאם מקום המקדש משמש כמוקד של מחלוקת, שנאה, ואפילו של רצח של שני שוטרים צעירים שבאו להגן על האנשים שמתפללים שם, – אז אנחנו בכלל לא מוכנים לבניין בית המקדש.

"כָּל-רֹדְפֶיהָ הִשִּׂיגוּהָ בֵּין הַמְּצָרִים." (איכה א:ג) לפי הפירוש הפשוט, מדובר כאן על האויבים שלנו שניצחו אותנו בתקופה הזאת של מיצרים, של מקומות צרים ושל צרות. בגלל זה, קוראים לתקופה הזאת של שלושה השבועות שבין שבעה עשר בתמוז ותשעה באב – "בֵּין הַמְּצָרִים" – זאת התקופה שאירעו צרות לעם ישראל.

בספר "נתיבות שלום" מביא הרב שלום נח ברזובסקי, הרבי מסלונים, פירוש אחר בשם 'המגיד ממזריטש': "כל אלו שרודפים אחרי י-ה, אחרי התגלות ה' בעולם, יכולים להשיג אותה דווקא בימים אלו, בתקופה הזאת של "בין המצרים"." מסביר הרבי ב"נתיבות שלום": "ימי האבלות אינם זיכרונות העבר, שהאבלות אינה שמקוננים על מה שהיה…ומשמעות האבלות היא השתוקקות וגעגועים מעולם הבניין, והם אשר מביאים לבניין בית המקדש. ולכן זו סגולתן המיוחדת של הימים שכל רודפיה השיגוה בין המצרים, שמסוגלים להתקרב בהם לה', כיון שזה זמן של תשוקה לבית המקדש, וגם מי שבכל השנה רחוק מאוד ואינו יכול להתקרב לה', בימים האלו בכח ההשתוקקות והגעגועים הריהו מתקרב לה'."

הגעגועים לבניין בית המקדש, אינם לאיזה בנין פיסי. הגעגועים הם למצב רוחני ומוסרי יותר מתוקן. בימים האלו, אנו חייבים להקדיש את עצמינו יותר להשגת התגלות ה' בעולם על ידי שינוי החברה בישראל.

שבת שלום,

הרב מרדכי גולדברג