פרשת השבוע "שלח לך": הרואה העיוור ›

העין מרגלים
CC0 Public Domain

בדבר תורה לפרשת "שלח לך" הרב דובי חיון מצביע על ההנגדה בין העינים התרות והטועות, לבין התורה הפנימית. הוא מציע דרך פעולה מוסרית מתוך קריאה בכתבי הרמב"ם, חז"ל וז'וזה סאראמאגו.

יש החיים על הכלל "אני רואה משמע הדבר הקיים". האם נכון הדבר? האם רק הנראה לעין הוא הקיים? מדוע שני אנשים הרואים את אותו האירוע מתארים ומפרשים אותו אחרת? פרשת השבוע "שלח לך" מזמנת לנו דיון חשוב בנושא זה. הן תחילת הפרשה והן סופה עוסקים בראייה ולמעשה במשמעות ובהבדלים בין סוגי ראייה, החיצונית והפנימית וכן בפרשנות האדם את ראייתו.

תפקיד העין

בתחילת פרשתנו עוסקים במרגלים ובסופה בפרשת ציצית. בשתי הפרשות השפה דומה. תפקיד העין מובלט והשורשים: "ת.ו.ר" וכן "ר.א.ה." הינן מילות מנחות בשתיהן.

במדבר פרק יג:
"(ב) שְׁלַח לְךָ אֲנָשִׁים וְיָתֻרוּ אֶת אֶרֶץ כְּנַעַן אֲשֶׁר אֲנִי נֹתֵן לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל
(טז) אֵלֶּה שְׁמוֹת הָאֲנָשִׁים אֲשֶׁר שָׁלַח מֹשֶׁה לָתוּר אֶת הָאָרֶץ וַיִּקְרָא מֹשֶׁה לְהוֹשֵׁעַ בִּן נוּן יְהוֹשֻׁעַ:
(יז) וַיִּשְׁלַח אֹתָם מֹשֶׁה לָתוּר אֶת אֶרֶץ כְּנָעַן וַיֹּאמֶר אֲלֵהֶם עֲלוּ זֶה בַּנֶּגֶב וַעֲלִיתֶם אֶת הָהָר:
(יח) וּרְאִיתֶם אֶת הָאָרֶץ מַה הִוא וְאֶת הָעָם הַיֹּשֵׁב עָלֶיהָ הֶחָזָק הוּא הֲרָפֶה הַמְעַט הוּא אִם רָב:
(לב) וַיּוֹצִיאוּ דִּבַּת הָאָרֶץ אֲשֶׁר תָּרוּ אֹתָהּ אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לֵאמֹר הָאָרֶץ אֲשֶׁר עָבַרְנוּ בָהּ לָתוּר אֹתָהּ אֶרֶץ אֹכֶלֶת יוֹשְׁבֶיהָ הִוא וְכָל הָעָם אֲשֶׁר רָאִינוּ בְתוֹכָהּ אַנְשֵׁי מִדּוֹת:
(לג) וְשָׁם רָאִינוּ אֶת הַנְּפִילִים בְּנֵי עֲנָק מִן הַנְּפִלִים וַנְּהִי בְעֵינֵינוּ כַּחֲגָבִים וְכֵן הָיִינוּ בְּעֵינֵיהֶם:"

במדבר פרק טו
"(לז) וַיֹּאמֶר ה' אֶל מֹשֶׁה לֵּאמֹר:
(לח) דַּבֵּר אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְאָמַרְתָּ אֲלֵהֶם וְעָשׂוּ לָהֶם צִיצִת עַל כַּנְפֵי בִגְדֵיהֶם לְדֹרֹתָם וְנָתְנוּ עַל צִיצִת הַכָּנָף פְּתִיל תְּכֵלֶת:" (צבע התכלת מסמל את השמים את מה שלמעלה. ובא לומר לנו בעת שהעניים מושפלות מטה ונתקלות בציצית , הרימו עינכם מעלה שאין הראייה הפנימית אלא אמונה המעלה את האדם מעלה. האמונה הינה ראיה פנימית. תכלת גם מסמל מים. אולי להזכיר את רגע בראשית של בריאת העולם ואולי גם את התורה שהרי היא כמים חיים.)
"(לט) וְהָיָה לָכֶם לְצִיצִת וּרְאִיתֶם אֹתוֹ וּזְכַרְתֶּם אֶת כָּל מִצְוֹת ה' וַעֲשִׂיתֶם אֹתָם וְלֹא תָתֻרוּ אַחֲרֵי לְבַבְכֶם וְאַחֲרֵי עֵינֵיכֶם אֲשֶׁר אַתֶּם זֹנִים אַחֲרֵיהֶם:
(מ) לְמַעַן תִּזְכְּרוּ וַעֲשִׂיתֶם אֶת כָּל מִצְוֹתָי וִהְיִיתֶם קְדֹשִׁים לֵאלֹהֵיכֶם:" (ראיה פנימית המובילה לזיכרון המוביל למעשה הנראה ולמעשה נוצר כאן מעגל וכפי שכבר אמרו חז"ל – בבלי מסכת מנחות דף מג ע"ב – "ותניא אידך: וראיתם אותו וזכרתם… ועשיתם – ראיה מביאה לידי זכירה, זכירה מביאה לידי עשיה").

"ברומן הנפלא "על העיוורון" מביא הסופר הפורטוגלי ז'וזה סאראמאגו את ההתמודדות עם הראייה העיוורת לכדי קיצוניות." סאראמאגו. 2008 Presidencia de la Nación Argentina [CC BY 2.0], via Wikimedia Commons

חמשת חלקי הנפש

המרגלים בתחילת הפרשה דוברי "אמת" ומספרים את אשר ראו חיצונית. הרמב"ם בהקדמתו לפרקי אבות, הידועה גם בשם "שמונה פרקים" מדבר על חמשת חלקי הנפש, כאשר החושים, אותם הוא מכנה "הכוח המרגיש", הם בדרגה הנמוכה משום שהם עלולים להטעות. וגם בחושים יש דרגות כאשר הראייה הינה הדרגה הגבוהה מבין החושים. מעל יש את הכוח המדמה (מלשון דמיון): הדמיון. הכוח שנותרים בו רישומי החושים לאחר שנעלמו מקרבת החושים, והכח שמסוגל לצייר ציורים דמיוניים, שלא יכולים להיות קיימים במציאות. למעשה זו הראייה הפנימית מהסוג האחד אך יש גם את הראייה הפנימית מהסוג השני הראיה של השכל הבריא. ראייה שאינה נובעת מנטיות הלב אלא מתעלה מעליהן.

ברומן הנפלא "על העיוורון" מביא הסופר הפורטוגלי ז'וזה סאראמאגו את ההתמודדות עם הראייה העיוורת לכדי קיצוניות. ראייה זו מביא לאנרכיה מוחלטת ואף לשריפת הבית. (ברומן שורפת אחת הנשים העיוורות את בית המשוגעים שם הם שוכנים). רק אשת הרופא הרואה תרתי משמע היא המובילה קבוצה קטנה של שישה עיוורים לתיקון העולם. קבוצה המנסה לשמר חיי חברה תקינים בעולם שאין בו חוק ומשטר, ומתמודדת עם קשיי החיים שנוצרו ועם הצורך לחפש מזון ומים.

העיוורון הינו לא התמונה המשודרת אלא פרשנותה

לפני ההכרזה על הקמת המדינה ראו כל המנהיגים באותה העת שצבאות ערב מתכוננות לפלוש למדינה שתקום לאחר יציאת הבריטים ורובם המליצו לאור ראייה זו שיש לדחות את ההכרזה. דוד בן גוריון ראה גם הוא את אותה התמונה אך כיהושע בן נון וכלב בן יפונה אמר: נוכל לה והכריז על הקמת המדינה. והשאר כבר היסטוריה.

עיוורון הינו לא התמונה המשודרת אל המוח אלא פרשנותה. יש דוגמא ששמעתי בעבר. כאשר הראו לאדם תמונה בה אדם שוכב ומישהו עומד מעליו וחותך את רגלו ולאחר מכן שאלו אותו מה ראה, תיאר ואמר ראיתי אדם אכזר המתאכזר לאדם אחר וחותך את רגלו. יכול להיות שהוא צודק אך במקרה זה הוא טעה הסיטואציה היתה של רופא הקוטע את הרגל הפגועה כדי להאריך את חיי האדם. לכן לא הראייה "האובייקטיבית" היא המדויקת אלא ניתוחה בראייה הפנימית.

דבר אחר, יכול אדם לראות שפוגעים באדם אחר ולא להתערב משום שהוא "אינו רואה", הוא חושש להתערב זהו עיוורון.

השורש "ת.ו.ר" חוזר רבות בפרשה וזאת להנגיד בין העיניים התרות וטועות לבין התור הפנימי היא התורה (ניתן לשים לב עד כמה הצליל דומה). התורה המצווה אותנו כדברי הלל לא להיות עיור לעצמך ואז גם לא נהיה עיוורים לאחר שנאמר: מה ששנוא עליך אל תעשה לחבריך. כלומר הבט פנימה ושאל עצמך מה אתה רואה ועשה זאת כלפי האחר.
והשאר לך וראה.

שבת שלום,

הרב דובי חיון

הקהילה המסורתית "מוריה" בחיפה

 

אודות הרב דובי חיון

רב הקהילה המסורתית מוריה ובית המדרש "מדרשת הכרמל" בחיפה