פרשת השבוע "כי תישא": מנהיגות רוחנית ומוסרית תחת משבר ›

בדבר התורה לפרשת השבוע "כי תישא" הרבה ג'יל דיימונד מלמדת מה אמור לעשות מנהיג אמיתי ברגע של משבר רוחני, חברתי ומוסרי.

בפרשת השבוע, "כי תשא" מופיע תיאור של החטא הגדול ביותר של העם היהודי, זמן קצר לאחר קבלת עשרת הדברות (שכוללות את המצווה לא לסגוד לאלים אחרים). העם החל לבנות את עגל הזהב והכריז:

"אֵלֶּה אֱלֹהֶיךָ יִשְׂרָאֵל, אֲשֶׁר הֶעֱלוּךָ מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם." (שמות ל"ב, ד').

משה עסוק בלדבר עם אלוהים על הר סיני. החטא הגדול של העם התקיים בהעדרותו של משה ובגללה. כפי שאמרו לאהרון:

"וַיַּרְא הָעָם, כִּי-בֹשֵׁשׁ מֹשֶׁה לָרֶדֶת מִן-הָהָר; וַיִּקָּהֵל הָעָם עַל-אַהֲרֹן, וַיֹּאמְרוּ אֵלָיו קוּם עֲשֵׂה-לָנוּ אֱלֹהִים אֲשֶׁר יֵלְכוּ לְפָנֵינוּ–כִּי-זֶה מֹשֶׁה הָאִישׁ אֲשֶׁר הֶעֱלָנוּ מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם, לֹא יָדַעְנוּ מֶה-הָיָה לוֹ" (שמות ל"ב, א').

בזמן שמשה חווה הִתְעַלּוּת במשך 40 יום על הר סיני, העם חווה העדרות רוחנית וכתוצאה מכך מתמוטטת האמונה שלו באלוהים. כאשר אלוהים רואה מה קורה, הוא מייד מבקש ממשה לרדת מההר,

"וַיְדַבֵּר יְהוָה, אֶל-מֹשֶׁה: לֶךְ-רֵד–כִּי שִׁחֵת עַמְּךָ, אֲשֶׁר הֶעֱלֵיתָ מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם." (שמות, ל"ב, ז')

אבל משה לא "יורד" ובמקום זאת הוא מתחיל לטעון בשם העם ומפציר באלוהים לסלוח להם: "וַיִּנָּחֶם, יְהוָה, עַל-הָרָעָה, אֲשֶׁר דִּבֶּר לַעֲשׂוֹת לְעַמּוֹ." (שמות ל"ב, י"ד) רק אז משה יורד ולוקח פיקוד. אך גם עם ירידתו, ההילולה והעבודה הזרה אינם מפסיקים. משה שולח את הלויים ששחטו שלושת אלפים שעבדו את העגל, ואחר כך קורא לאנשים הנותרים לחזור למעלה ההר ולהתחנן לסליחתו של אלוהים.

"וַיֹּאמַר: פָּנַי יֵלֵכוּ, וַהֲנִחֹתִי לָךְ." (שמות ל"ג, י"ד).

"וַיֹּאמַר: פָּנַי יֵלֵכוּ, וַהֲנִחֹתִי לָךְ." (שמות ל"ג, י"ד).

לחבר את אלוהים לעם אחרי חטא העגל

כאשר הדיאלוג בין משה ואלוהים מתפתח, משה מנסה לזכות שוב בחיבור שבין העם לאלוהים. בפרק ל"ג, מבקש משה לקבל הבנה ברורה יותר של איך אלוהים מתכנן להמשיך ולהוביל את האנשים במסעם.

"וְעַתָּה אִם-נָא מָצָאתִי חֵן בְּעֵינֶיךָ, הוֹדִעֵנִי נָא אֶת-דְּרָכֶךָ, וְאֵדָעֲךָ, לְמַעַן אֶמְצָא-חֵן בְּעֵינֶיךָ; וּרְאֵה, כִּי עַמְּךָ הַגּוֹי הַזֶּה." (ל"ג, י"ג).

תגובת אלוהים לא ברורה:

"וַיֹּאמַר: פָּנַי יֵלֵכוּ, וַהֲנִחֹתִי לָךְ." (שמות ל"ג, י"ד).

על פי מדרש תלמודי אחד המונח "הפנים שלי" מתייחס לכעסו של אלוהים. המדרש מפרש את הפסוק לא מילולית:

"וא"ר יוחנן משום ר' יוסי מנין שאין מרצין לו לאדם בשעת כעסו דכתיב (שמות לג, יד) "פני ילכו והנחותי לך" אמר לו הקב"ה למשה המתן לי עד שיעברו פנים של זעם ואניח לך." [ברכות ז', א'].

בתגובת האלוהים בפסוק י"ד אם אנחנו מבינים זאת כ"אני אלך בראש" או "פני ילכו", אלוהים מגיב למשה אך אינו מזכיר את העם. משה כלל במפורש את האנשים בבקשתו" וְעַתָּה אִם-נָא מָצָאתִי חֵן בְּעֵינֶיךָ, הוֹדִעֵנִי נָא אֶת-דְּרָכֶךָ, וְאֵדָעֲךָ, לְמַעַן אֶמְצָא-חֵן בְּעֵינֶיךָ; וּרְאֵה, כִּי עַמְּךָ הַגּוֹי הַזֶּה." (שמות ל"ג, י"ג).

לכן בפסוק י"ד תגובת אלוהים לא מספיקה למשה. הוא מבקש יותר: "וַיֹּאמֶר, אֵלָיו: אִם-אֵין פָּנֶיךָ הֹלְכִים, אַל-תַּעֲלֵנוּ מִזֶּה. טז וּבַמֶּה יִוָּדַע אֵפוֹא, כִּי-מָצָאתִי חֵן בְּעֵינֶיךָ אֲנִי וְעַמֶּךָ–הֲלוֹא, בְּלֶכְתְּךָ עִמָּנוּ; וְנִפְלִינוּ, אֲנִי וְעַמְּךָ, מִכָּל-הָעָם, אֲשֶׁר עַל-פְּנֵי הָאֲדָמָה." (שמות י"ג, ט"ו-ט"ז).

כמו שאבן עזרא מסביר את הפסוקים אלה (בפירוש לשמות 33:21):

"והניחותי לך. והנה טעם "לך" כי עמך לבדך אלך ולא אשכון בתוך בני ישראל. על כן השיב משה "אם אין פניך הולכים" עם הגוי הזה שהזכיר למעלה. וראה כי עמך הגוי הזה. אל תענו בלשון רבים והעד הנאמן על זה הפירוש ובמה יודע איפה כי מצאתי חן בעיניך אני ועמך הלא בלכתך עמנו."

אני אקבל את הנטל. המשמעות של "שלך," עבור רק "איתך" אלך ולא אשכון בתוך בני ישראל. לכן ענה משה, אלא אם תלך בראש העם. תשקול כי העם הזה הוא שלך. אל תיתן לנו לעזוב את המקום הזה. עדות נאמנה לפרשנות זו היא, איך יצא שאנו האנשים שלך ואתה לא בא איתנו.

"לתקן את הנזק בין אלוהים לבין העם"

"לתקן את הנזק בין אלוהים לבין העם"

ברגע של משבר

משה עוזב את האנשים, הולך אל להר לתקשר עם אלוהים. בהעדרו, העם חטא במידה רבה. משנודע על החטא, משה לא יורד במורד ההר, כפי שאלוהים ציווה. הוא נשאר ומתחנן עד שאלוהים מוותר על העונש שכיוון להעניש. משה ממשיך לדבר עם אלוהים כדי לפתור את הבעיה, כדי לתקן את הנזק בין אלוהים לבין העם כדי להכניס את אלוהים בקרב העם כדי שידריך אותם.

שני שיעורים מכריעים בולטים ברגעים קריטיים אלה בהיסטוריה הרוחנית שלנו:

א. מנהיגים רוחניים לא יכולים להיעדר – אפילו לרגעים חשובים של קדושה – ולצפות שהמונהגים יובילו עצמם לבד.

ב. מנהיג אמיתי לא מוותר על העם, אותו הוא מנהיג, ותמיד פועל לקרב אותם לאלוהים ובכדי שאלוהים יישאר קרוב אליהם.

גם כאשר בני ישראל, (אפילו האח של משה) הרחיקו לכת וביצעו חטא גדול, משה לא נטש את התפקיד שלו כמנהיגם. גם בזמנים שבהם ההתנהגות של המנהיגים שלנו נראית נוראית, עלינו עדיין לראות את הטוב באחרים, לעבוד למענם ולעודד את הסובבים אותנו, לחיות על הפי האני הטוב ביותר שלהם. עבודת אמיתית של מימוש זכויות האדם מבוססת על ראייה חיובית של האנושות – משהו שמשה לא שכח, גם ברגעים הכי מאתגרים שלו.

שבת שלום,

הרבה ג'יל דיימונד, תמונה: Stephen Ide.

הרבה ג'יל דיימונד, תמונה: Stephen Ide.

הרבה ג'יל דיימונד

מקור התמונות:  CC0 Public Domain

אודות הרבה גייל דיימונד

הרבה גייל דיימונד עובדת כיום כמתרגמת ועורכת לשונית. היא למדה ב-RRC ושימשה כרבת קהילה לפני עלייתה לארץ בשנת 2001. היא עבדה כמורה ומשנה למנהל בישיבה קונסרבטיבית בירושלים. היא גרה עם משפחתה בצור הדסה.