פרשת השבוע "יתרו": האם מותר לעם הסגולה לשבת בעמונה ›

Amona0586
בתמונה: המחאה בעמונה שהייתה בבוקר של הפינוי. מקור: By יעקב (Own work) [CC BY-SA 4.0 (http://creativecommons.org/licenses/by-sa/4.0)], via Wikimedia Commons

מוטב היה למפוני עמונה לבוא בטענות מוצדקות ביותר למדינה על שסייעה לבסוף להתיישבותם שם ויצרה תחושה כלשהי שניתן לפרש אולי כהסכמה. אבל כאנשים שמבינים משהו בפנימיות התורה המופלאה של עם ישראל מן הראוי שהיו מקבלים את הדין בהבנה גמורה. הרבה מירה רז מבדילה בין שני מושגים, של עם סגולה ועם נבחר, בדבר התורה לפרשת השבוע "יתרו".

ישנה הבדלה ברורה בין שני המושגים "עם נבחר" ו"עם סגולה". הבדלה זאת חשובה על מנת להוריד שחצנות (מצד אחד) והתנגדות (מצד שני) בהתיחסות למושגים אלה. בנוסף, ההבדלה חשובה בכדי להבין את משמעותם האמיתית, שרק ממנה אפשר להמשיך ולהתפתח באופן רוחני. השחצנות או ההתנגדות בהתייחסות למושגים אלה, לא מקדמים אותנו להבנה חדשה, שעושה אותנו בני אדם טובים יותר. ובתוך כך, אני מקווה שהדברים הבאים אכן יעשו זאת.

"וּמֹשֶׁה עָלָה, אֶל-הָאֱלֹהִים; וַיִּקְרָא אֵלָיו יְהוָה, מִן-הָהָר לֵאמֹר, כֹּה תֹאמַר לְבֵית יַעֲקֹב, וְתַגֵּיד לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל. אַתֶּם רְאִיתֶם, אֲשֶׁר עָשִׂיתִי לְמִצְרָיִם; וָאֶשָּׂא אֶתְכֶם עַל-כַּנְפֵי נְשָׁרִים, וָאָבִא אֶתְכֶם אֵלָי (אל הר סיני) וְעַתָּה, אִם-שָׁמוֹעַ תִּשְׁמְעוּ בְּקֹלִי, וּשְׁמַרְתֶּם, אֶת-בְּרִיתִי–וִהְיִיתֶם לִי סְגֻלָּה מִכָּל-הָעַמִּים, כִּי-לִי כָּל-הָאָרֶץ. וְאַתֶּם תִּהְיוּ-לִי מַמְלֶכֶת כֹּהֲנִים, וְגוֹי קָדוֹשׁ: אֵלֶּה, הַדְּבָרִים, אֲשֶׁר תְּדַבֵּר, אֶל-בְּנֵי יִשְׂרָאֵל" (שמות יט ג'-ו')

sinai-517893_960_720

"נבחרו לעמוד למרגלות הר סיני ולקבל את התורה, כדי להמשיך את תפקידו בעולם"

עם ישראל נבחר לתפקיד. לא פחות ולא יותר

צאצאי-אברהם, שידע את יהוה, שהאמין באל אחד בורא הכל, שברא את הטבע ושיש לו קיום גם מחוץ לטבע, נבחרו לעמוד למרגלות הר סיני ולקבל את התורה. בני נבחר כדי להמשיך את תפקיד השם בעולם, לחבר את בני האדם אל מודעות ה'אחד'; להיות כל אחד לחוד וכולם ביחד כחברה; בני-אדם שיודעים ליצור מציאות שמאחדת את הניגודים; באמצעות דוגמא אישית. לשם כך בני ישראל נבחרו בהר סיני.

בעולם שבו בני-האדם היו עובדי- אלילים, נבחר עם בני ישראל, כיון שהיה לו הרקע "המשפחתי" – רוחני המתאים, לעמוד במעמד הר סיני. התורה ניתנה לו (לא כתבתי ש'יקבל את התורה' כיון שהַמַתַּן ידוע, הקבלה לא ידועה, ולכן יום זה מצוין במסורת כ'חג מתן תורה' ולא חג קבלה של התורה). העם נבחר ע"י אלוהים ואין בחירה זו תלויה בו. לשם כך נוצר במצרים, וזהו יעודו בעולם.

"וַיּוֹצֵא מֹשֶׁה אֶת-הָעָם לִקְרַאת הָאֱלֹהִים, מִן-הַמַּחֲנֶה; וַיִּתְיַצְּבוּ, בְּתַחְתִּית הָהָר"

בתלמוד (מסכת שבת, דף פח, עמוד א) מובא הרעיון הבא על הפסוק (שמות יט', יז') בהתיחס לשני הפעלים המודגשים לעיל, המרמזים על כך שהיה צורך להפעיל לחץ על העם כדי שיגיע להשתתף בחוויה של כריתת הברית, שלשמה הם בעצם יצאו ממצרים

"…אמר רב אבדימי בר חמא בר חסא: מלמד שֶׁכַּפָה הקדוש ברוך הוא עליהם את ההר (סיני) כגיגית, ואמר להם: אם אתם מקבלים התורה – מוטב, ואם לאו – שם תהא קבורתכם"

האם 'העם הנבחר' הוא אוטומטית גם 'עם סגולה'?

ראשית אסביר מהי 'סגולה'. במילון 'אבן שושן' מצוין שבארמית 'סְגוּלְתָא' משמעו רכוש ועוד:

  • דבר חמדה, קנין יקר, אוצר נבחר
  • תכונה, מידה חיובית הצפונה במשהו או במישהו
  • אמצעי יעיל

ה'עם הנבחר' אמוּר להיות קנין יקר של אלהים, דבר חמדה ואוצר נבחר שלו, כיון שיש לו תכונות חיוביות ומעולות כל כך. בגלל מידות אלו הצפונות /מוטמעות/צרובות בו, עם סגולה זה הוא אמצעי יעיל למיגור כוחות השחור והרשע בעולם ולהבאת אור ושלום. כל הטוב והיפה הזה עומד על מילה אחת קטנה "אִם".

הנה קמצוץ של דברים שנאמרו ע"י נביאים ל'עם הנבחר' שמצבו רחוק, כרחוק שמים מארץ, מלהיות 'עם סגולה'.

אומר הנביא ישעיהו (ובעצם אלו דברי ה' אל העם) בפרק א': "שִׁמְעוּ דְבַר-יְהוָה, קְצִינֵי סְדֹם; הַאֲזִינוּ תּוֹרַת אֱלֹהֵינוּ, עַם עֲמֹרָה…אֵיכָה הָיְתָה לְזוֹנָה, קִרְיָה נֶאֱמָנָה?…" ואלו הם דבריו של ירמיהו בפרק ז':
"הִנֵּה אַתֶּם בֹּטְחִים לָכֶם, עַל-דִּבְרֵי הַשָּׁקֶר–לְבִלְתִּי, הוֹעִיל. ט הֲגָנֹב רָצֹחַ וְנָאֹף, וְהִשָּׁבֵעַ לַשֶּׁקֶר וְקַטֵּר לַבָּעַל; וְהָלֹךְ, אַחֲרֵי אֱלֹהִים אֲחֵרִים–אֲשֶׁר לֹא-יְדַעְתֶּם. י וּבָאתֶם וַעֲמַדְתֶּם לְפָנַי, בַּבַּיִת הַזֶּה אֲשֶׁר נִקְרָא-שְׁמִי עָלָיו, וַאֲמַרְתֶּם, נִצַּלְנוּ? לְמַעַן עֲשׂוֹת, אֵת כָּל-הַתּוֹעֵבוֹת הָאֵלֶּה? יא הַמְעָרַת פָּרִצִים, הָיָה הַבַּיִת הַזֶּה אֲשֶׁר-נִקְרָא-שְׁמִי עָלָיו—בְּעֵינֵיכֶם? גַּם אָנֹכִי הִנֵּה רָאִיתִי, נְאֻם-יְהוָה!"

ולשיא השפל הגיע "עם הסגולה" שלנו כשהקריבו אפילו קרבן אדם:

"לא וּבָנוּ בָּמוֹת הַתֹּפֶת, אֲשֶׁר בְּגֵיא בֶן-הִנֹּם, לִשְׂרֹף אֶת-בְּנֵיהֶם וְאֶת-בְּנֹתֵיהֶם, בָּאֵשׁ–אֲשֶׁר לֹא צִוִּיתִי, וְלֹא עָלְתָה עַל-לִבִּי."

אימרו מעתה בדחילו ורחימו, בתחושת אחריות גדולה: אכן עַם נבחר אנחנו א ב ל זה דורש מאיתנו להיות עם סגולה, דוגמא ואור לגויים. אנשים נוטים לחשוב שהמובן של האמירה "אם שָׁמוֹעַ תִּשְׁמְעוּ בְּקֹלִי" הוא: אם תעשו מה שאומר לכם, ולא הוא.

האם השימוש בפועל ש.מ.ע הוא רק לפעולה הפיסית של השמיעה, או שמא ישנה אפשרות להסביר באופן אחר את התנאי "אם שָׁמוֹעַ תִּשְׁמְעוּ בְּקֹלִי"?

אם הכוונה היתה רק לשמיעה באוזן היה צריך להיות כתוב – אם שמוע תשמעו את קולי. האות ב' המצורפת אל שם העצם 'קול' משמעותה 'בתוך' כלומר: אם תשמעו בתוך הקול שלי… מה אפשר לשמוע בתוך הקול? התשובה היא: את המשמעות. כשחבר מתקשר אלי בעודני עסוקה בעינינַי ואוזני שומעת בטלפון את קולו האומר "בואי אלי עכשיו". סביר להניח שאם שמעתי רק את קולו אומר שאינני יכולה עכשיו, אבוא כשאתפנה. אבל אם שמעתי בתוך קולו את מצוקתו, אבין את המשמעות הנסתרת/העמוקה של בקשתו "בואי אלי עכשיו".

מקור מסייע להבנה חשובה זו הוא סיפור חלום שלמה (מלכים א', ג', 5-10). לפי הסיפור, עוד לפני שנבנה בית המקדש, כאשר שלמה זבח לאלוהים על הבמה הגדולה בגבעון, נראה אליו אלוהים בחלום הלילה ואמר:

"שְׁאַל מָה אֶתֶּן-לָךְ" עונה שלמה: "וְנָתַתָּ לְעַבְדְּךָ לֵב שֹׁמֵעַ, לִשְׁפֹּט אֶת-עַמְּךָ, לְהָבִין, בֵּין-טוֹב לְרָע: כִּי מִי יוּכַל לִשְׁפֹּט, אֶת-עַמְּךָ הַכָּבֵד הַזֶּה " על כך נאמר: "וַיִּיטַב הַדָּבָר, בְּעֵינֵי אֲדֹנָי: כִּי שָׁאַל שְׁלֹמֹה, אֶת-הַדָּבָר הַזֶּה"

שלמה ביקש "לב שומע", וכוונתו הייתה היכולת לשמוע עם הלב, להבין באופן העמוק ביותר את בני עמו. שלמה מבהיר, שרק הבנה פנימית עמוקה כזו יכולה לגרום לו להבין מה טוב ומה רע ולשפוט משפט צדק את העם. לשופט, שעוסק ב"מלאכת השמיים" לא די לשמוע עם אוזניו, הוא חייב לשמוע גם עם ליבו.
מיד אח"כ מסופר על 'משפט שלמה' הידוע בו לשלמה כשופט לא היתה כל אפשרות לדעת מי האֵם האמיתית של התינוק החי אם היה רק שומע את דבריהן. שתיהן אמרו אותו דבר ולא היו עדים. היה עליו לעבור את מחסום המילים הנשמעות ולרדת אל המשמעות המסתתרת בתוכן, וכאשר עשה כך יצאה האמת לאור וכתוב: "וַיִּשְׁמְעוּ כָל-יִשְׂרָאֵל, אֶת-הַמִּשְׁפָּט אֲשֶׁר שָׁפַט הַמֶּלֶךְ, וַיִּרְאוּ, מִפְּנֵי הַמֶּלֶךְ: כִּי רָאוּ, כִּי-חָכְמַת אֱלֹהִים בְּקִרְבּוֹ לַעֲשׂוֹת מִשְׁפָּט. "

 

ולאקטואליה של פינוי עמונה

אנשי הציונות הדתית אומרים שלחיות בארץ ישראל זה גם להגשים את היעוד של עם ישראל.
צודקים כמובן, והיעוד, כמוסבר לעיל, הוא להיות 'עם סגולה'. הממשלה שביודעין יישבה יהודים על אדמותת פרטיות, ולא היה אכפת לה, לא פעלה במסגרת היעוד של עם ישראל. וכל המאמינים באמת חשים ש"הנה לא ינום ולא יישן שומר ישראל". יש 'מי' שנרדמים בשמירה על יעודנו להיות עם-סגולה, אבל יש 'מה' שלא נירדם אף פעם, ותוצאת הסטיה מיעודנו תגיע במוקדם או במאוחר.

מוטב היה למפוני עמונה לבוא בטענות מוצדקות ביותר למדינה על שסייעה לבסוף להתיישבותם שם ויצרה תחושה כלשהי שניתן לפרש אולי כהסכמה. אבל כאנשים שמבינים משהו בפנימיות התורה המופלאה של עם ישראל מן הראוי שהיו מקבלים את הדין בהבנה גמורה. ואין זו שאלה של השקפה פוליטית ימנית או שמאלית. מהות היעוד משותפת ל כ ו ל ם. כך יאה לעם סגולה!

שבת שלום,

הרבה מירה רז