פרשת "בא": חוזק יד או יד מחזקת? ›

800px-SFEC_EGYPT_ABUSIMBEL_2006-003
מקור התמונה: By Steve F-E-Cameron (Merlin-UK) (Own work (Self Photograph)) [GFDL], CC BY-SA 3.0

בדבר תורה לפרשת השבוע "בא", הרב פרץ רודמן עונה לשאלות הקשות, מדוע יסוד הכוח, הפגנת העוצמה של האל, הם יסודות כל-כך הכרחיים בסיפור יציאת מצרים? למה הפעלת הכוח בדם, בצפרדע, בכנים וכו׳, עד המכה האיומה של טבח הבכורות בכל בתי המצרים? מדוע סיפור הדיכוי הברוטלי כל-כך נחוץ גם לאחר שה׳ הכביד את לב פרעה ומנע ממנו כל אפשרות של נסיגה?

"חוזק יד"

הכל פה כח. עוצמה. היכולת לקבוע שדברים ייעשו כרצונך, שפירושה, בתחום האדם והחברה, היא תמיד להכריח אחר לעשות את רצונך ולא לפעול לפי בחירתו.

הקטע האחרון בפרשת השבוע שלנו "בא", גם נפתח וגם מסתיים בביטוי שפירושו כח: ״חוזק יד״, ביטוי המופיע שלוש פעמים ב-15 פסוקים בלבד ואינו מופיע באף מקום אחר בתנ״ך. אמנם, אם נחליף את הסדר ונשנה את התחביר, נגיע לביטוי נפוץ יותר, ״יד חזקה״, המופיעה 24 פעמים בתנ״ך.

הביטוי ״חוזק יד״ יוצרת, אם כן, מעטפת מסביב לקטע הדן בהלכות קרבן פסח ובקדושתם של בכורות. בספר שמות יג'; ב', משה מצווה על בני ישראל:

״זָכוֹר אֶת־הַיּוֹם הַזֶּה אֲשֶׁר יְצָאתֶם מִמִּצְרַיִם מִבֵּית עֲבָדִים כִּי בְּחֹזֶק יָד הוֹצִיא ה׳ אֶתְכֶם מִזֶּה וְלֹא יֵאָכֵל חָמֵץ:״

בהמשך, לקראת סוף הקטע, משה מורה לעם, כשישאלו הילדים שייוולדו לאחר יציאת מצרים, לענות בלשון זו: ״בְּחֹזֶק יָד הוֹצִיאָנוּ ה׳ מִמִּצְרַיִם מִבֵּית עֲבָדִים״ (פס׳ יד'). ולאחר שמשה מספק עוד פרטים שייאמרו לילד השואל, הוא מסיים בתימצות: ״וְהָיָה לְאוֹת עַל־יָדְכָה וּלְטוֹטָפֹת בֵּין עֵינֶיךָ כִּי בְּחֹזֶק יָד הוֹצִיאָנוּ ה׳ מִמִּצְרָיִם״ (פס׳ טז'). ובזה מסתיימים המענה לשואלים, הקטע כולו וכן הפרשה כולה.

הפגנת העוצמה של האל

מדוע יסוד הכוח, הפגנת העוצמה של האל, הם יסודות כל-כך הכרחיים בסיפור יציאת מצרים? האם מדובר בתכסיס ספרותי בלבד, בהגברת המתח על-ידי העמדת כוח מתנגד, שהאל צריך לנצח אותו בחוזק ידו העצום? למה הפעלת הכוח בדם, בצפרדע, בכנים וכו׳, עד המכה האיומה של טבח הבכורות בכל בתי המצרים? מדוע סיפור הדיכוי הברוטלי כל-כך נחוץ גם לאחר שה׳ הכביד את לב פרעה ומנע ממנו כל אפשרות של נסיגה וכל סיכוי לחמוק מסדרת המכות העולות בעוצמתן ממכה למכה?

ספר שמות מבהיר לקורא מהי מטרת המכות, על אכזריותן וההריגה ההמונית בסופן: פרעה צריך ללמוד מי הוא האלהים באמת: ה׳ ולא הוא, לא פרעה עצמו. מטרת שחרור בני ישראל אינו השחרור בלבד. המטרה האולטימטיבית היא ללמד לקח תיאולוגי: רָשות אחת בלבד יש ביקום ובידה הכוח להשליט את רצונה. במספר פסוקים לאורך סיפור המכות אנו לומדים שקהל היעד לכל זה הוא פרעה ועמו. לדוגמא, ה׳ מצווה על משה לומר לפרעה,

״…אֲנִי שֹׁלֵחַ אֶת־כָּל־מַגֵּפֹתַי אֶל־לִבְּךָ וּבַעֲבָדֶיךָ וּבְעַמֶּךָ בַּעֲבוּר תֵּדַע כִּי אֵין כָּמֹנִי בְּכָל־הָאָרֶץ״ (שמ׳, פרק ט', פסוק יד').

בהוראות למשה כיצד לנהוג בעת הבריחה ממצרים, ה׳ מספר לו מראש על האסון האורב לפרעה ולחייליו ומסיים את התיאור במלים ״וְיָדְעוּ מִצְרַיִם כִּי־אֲנִי ה׳״ (שמ׳ יד', יד').

אולם לא כל סכסוך דורש מאיתנו להוכיח את אמיתתו של עמדה תיאולוגית או אידיאולוגית. ישנם סכסוכים, כגון סכסוך על כספים, או על כוח פוליטי, או על שטחי אדמה, שניתן ליישב אותם בצורה אחרת לגמרי. כל צד מסוגל לשקול מחדש מה באמת נחוץ לו או רצוי לדידו. כל צד יכול להחליט על מה אפשר להתפשר. צד זה או אחר – לעתים קרובות, שניהם – יצטרך לקבוע מחדש מה הן דרישותיו, לרדת מכמה ולהחזיק באחרים. במקרים רבים צד אחד יעמוד על כך שהשני יכיר בלגיטימיות של עמדה שהוא, הצד הראשון, דוגל בה – שיכיר במקור התביעה של השני, גם בלי למלא אחר התביעה במלואה; שיודה על עוולות שנעשו בעבר גם בלי לוותר על כל היתרונות שהושגו על-ידי אותן עוולות.

החכמה נעוצה ביכולת להבחין מתי להפעיל את חוזק היד שהוא מושג מרכזי בקטע האחרון בפרשתנו ומתי להפעיל פסוק אחר ממקום אחר בתנ״ך: פסוק המצמיד את המילה ״יד,״ הפעם לפועל משורש חז״ק, פסוק המוּכּר לנו מ״פסוקי דזמרא״ שבתפילת כל יום. הוא פסוק מן הברכה הניתנת על-ידי דוד המלך לעם נדיב-הלב, שתרם את כל מה שנחוץ לבניין בית המקדש. על ה׳ אומר שם דוד, ״… וְאַתָּה מוֹשֵׁל בַּכֹּל וּבְיָדְךָ כֹּחַ וּגְבוּרָה וּבְיָדְךָ לְגַדֵּל וּלְחַזֵּק לַכֹּל״ (דברי הימים א', כט', י"ב'). כאן לא מדובר בחוזק היד האלהי, המדכא כל אויב, אלא בכוח המטאפורי של יד ה׳ להעניק חוזקה למי שעושה את רצון האל בעולם.

מי יתן ונזכה לחכמה לדעת מתי להפעיל חוזק יד ומתי לבקש מה׳ שיחזק את אלה העושים את רצונו בעולמנו.

שבת שלום,

הרב פרץ רודמן