הגמישות של תושבי אום אל חיראן מול העיקשות של הממשלה – כרוניקה של הובלה למשבר ›

all thats left
בתמונה: הריסת בית באום אל חיראן;

ניתן היה למנוע את העימות בכפר אום אל חיראן: תושבי הכפר הבדואים, וגורמים מקצועיים במועצת התכנון הציעו שלל חלופות לפיתרון; המדינה חתרה לכפיית הסדר שיפגע בפרנסת התושבים ואף יסכן אותם בסכסוך שבטי; התושבים לא דורשים אלא את המינימום הניתן לכל יישוב כפרי בישראל ואף פחות מכך.

המידע נאסף בתחקיר שכלל שיחות עם גורמים שישבו במו"מ.

את תושבי אום אל חיראן כינו קיצוניים ופנאטיים, וטענו כי הם עקשנים ותובעים לקבל יותר מכל אזרח ישראלי – מבחינת שטח וכסף – במסמך קצר זה נלמד עד כמה זו תמונה מסולפת של העובדות.

רקע קצר: כידוע תושבי הכפר אום אל חיראן חיים במשך עשורים ללא חשמל, מים וביוב, בשטח אליו העבירה אותם המדינה בכפייה בשנות ה-50, וזאת לאחר שאדמותיהם המקוריות הופקעו מהם והאדמות בהן הושיבו אותם מעולם לא הוקצו להם באופן מסודר. בתיהם לא חוקיים משום שמעולם לא הוכנה תוכנית מיתאר לכפר (קרי: הכרה תכנונית בו); וללא תוכנית כזו לא ניתן כלל להגיש בקשה לאישורי בנייה.

במהלך אחד הדיונים התכנוניים בנוגע לאזור התעקשו גורמים מהרשות להסדרת ההתיישבות הבדואית כי היישוב החדש חירן יכול לקום על שטח הכפר אום אל חיראן, וטענו שהתושבים הבדואים הם פולשים נטולי זכויות. זאת בניגוד למה שפסק בהמשך בית המשפט העליון, שראה בהם ברי רשות בקרקע. יש לציין כי גורמים מקצועיים בדיון הצביעו על מיקומים חלופיים רבים ופנויים באזור להקמת חירן, ולאוו דווקא על שטח הכפר הבדואי.

גמישות תושבי אום אל חיראן:

לאחר שהמדינה התעקשה לפנות את הכפר אום אל חיראן, תושבי הכפר הבדואי היו גמישים ביותר, והציעו למדינה חמש חלופות לפיתרון העניין:
התושבים הבדואים הציעו שיתאפשר להם להישאר כשכונה ביישוב החדש חירן או לחזור לאדמתם המקוריות בוואדי זובלה ממנה הועברו. לשתי החלופות הללו המדינה לא הייתה מוכנה (הגם שהמדינה טוענת כי הבדואים יוכלו להתחרות על מגרשים בחירן במכרז, זה עשוי להיות כלי שימנע מהם לשוב לכפרם). לחילופין הציעו תושבי אום אל חיראן למדינה כי יעברו לשטח סמוך לעיירה חורה או לאזור סביר אחר שהמדינה תבחר ושם יקימו מחדש את כפרם; לבסוף הם אף הציעו שיעברו לשכונה 12 בקצה של חורה, אך ללא עירובם עם שבטים אחרים, מחשש בשל מתיחויות עבר עם שבט בחורה והיעדר אופק לפיתוח עתידי. ביחס לחלופות האחרונות הייתה המדינה מוכנה לדבר.

ולעניין שעל הפרק – מה הוביל לפיצוץ המו"מ בין המדינה לתושבי אום אל חיראן?

בלילה שלפני ההריסות הקשיחה המדינה את עמדתה והעלתה דרישה כי תושבי אום אל חיראן יקבלו את הצעתה כמו שהיא: להיות חלק מחורה בלי התחייבות להימנע מעירוב שבטים בשכונה 12, ובלי מוכנות לדון בחלופות.

בשל חששותיהם ממתיחויות עבר עם שבט בעיירה חורה, ובשל היעדר אופק לפיתוח עתידי, וכן בשל הגבלת יכולתם להמשיך להתפרנס גם מחקלאות, התנגדו התושבים להצעה שתסכן את קהילתם. אלו חששות סבירים ביותר, לא התעקשות דווקאית. ובכל זאת, 4 שעות לאחר מכן, עם שחר, הגיעו הכוחות לכפר וארעה הטרגדיה שהובילה לעימותים ואף להרג מיותר.

ולגבי הטענות בדבר פיצויים "מופלגים" שהוצעו לבדואים תושבי אום אל חיראן, המדובר בהצעות לשטח בין דונם לחצי דונם למשפחה, כולל לצרכי חקלאות. גודל נחלה ממוצעת בהתיישבות הכפרית במגזר היהודי: בין 30 ל-80 דונם, שמוחכרת בסכומים סמליים ואפסיים לדורות. אלו לא פיצויים מופלגים אלא אפלייה מופלגת.

עיקשות הממשלה בניגוד לעמדת הגורמים המקצועיים:

יש לציין עוד כי כבר ב-2010, לאחר הליך מקצועי מסודר, החליטה הוועדה התכנונית המוסמכת במועצה הארצית לתכנון ובנייה להכיר בכפר אום אל חיראן ולא לפנותו. אלא שאז, בהתערבות חריגה בשיקול הדעת של הגורמים המקצועיים, החליט משרד ראש הממשלה תחת נתניהו לגנוז את ההחלטה ולהרוס את הכפר. כידוע, בג"צ המליץ למדינה למצוא פיתרון מוסכם עם תושבי הכפר, אך למרבה הצער מדיניות הממשלה מלמדת על חוסר רצון לפתור את הבעייה.

בניגוד לטענות המוטעות, תושבי אום אל חיראן לא דורשים תנאי ייתר. התושבים דורשים את התנאים הבסיסיים הניתנים לכל יישוב כפרי אחר בישראל – לא חלוקה מופלגת של שטחים אלא חלוקה שיוויונית כפי שמוקצים לכל מושב וקיבוץ, ובוודאי לאור העובדה שאדמותיהם המקוריות הופקעו מהם על ידי המדינה; לא התעקשות דווקאית אלא הזכות לא להיות מועבר בכפייה מיישוב כפרי לעיירה בלי יכולת לקיים חקלאות; הזכות לא להיות מטולטל על כל יישובך ממיקום גיאוגרפי אחד לשני – משל היית מטלטלין – בכל פעם שלממשלה יש תוכנית אחרת לגבי השטח; ובוודאי שזו אמירת לא למדיניות שתביא להחלפת יישוב ערבי ביהודי.

כשמציפים את הטרגדיה שארעה באום אל חיראן בשבוע שעבר בשיח הציבורי, וכשחושבים על עתיד אחר, חייבים להכיר בטעויות שנעשו עד כה, לדייק בעובדות, ולחתור לגישה אחרת. זו אינה מדיניות שמקדמת חיים יחד לטובת כלל האוכלוסיות.

my-meme

מחאה מול "יום הנגב בכנסת" בדרישה לחקירה עצמאית לגבי האירועים באום אל חיראן.

מחר   24.1 יום ג', 9:00-10:30 יתכנסו ח"כים ועובדי החברה האזרחית בכל ועדות הכנסת על מנת לדון בבעיות הנגב השונות במשך כל היום.  אנו, פעילים ופעילות ירושלמים, נתכנס בכניסה לכנסת בדרישות מחאה לנבחרי הציבור.  נדרוש חקירה עצמאית לגבי האירועים באום אל חיראן, בהם נהרגו אזרח ושוטר. עד היום לא רק שהמשטרה לא סיפקה הסבר מספק אלא אף הוכח שחלק ניכר מהתיאור שהופץ בידי מפכ"ל המשטרה והשר לביטחון פנים מסולף.

נזכיר  את  הדחיפות להכיר בכפרים הבלתי מוכרים בנגב, ושיש לדאוג להפרחת השממה על ידי בניית תשתיות ודאגה לאזרחים שכבר שם. נעמוד נגד הריסות הבתים בנגב. נזכיר שיש דרכים רבות וטובות לדאוג לרווחת הנגב, ושביום זה האחריות של נבחרי הציבור היא למצוא את הדרכים האלו.

לקריאה נוספת:

אודות רבנים למען זכויות האדם

שומרי משפט הוא היום הארגון היחיד בישראל המשמיע את קולה של המסורת היהודית בתחום זכויות האדם. הארגון נוסד בשנת תשמ"ט (1988) ומונה כיום כמאה חברים – רבנים מוסמכים וסטודנטים לרבנות. שומרי משפט אינו ארגון פוליטי מפלגתי. שומרי משפט הוא הארגון הרבני היחיד בארץ שפועלים בו במשותף רבנים אורתודוקסים, מתקדמים (רפורמים), מסורתיים (קונסרבטיבים), מתחדשים (רקונסטרוקציוניסטים) ורבני ריניואל (Renewal). בין חבריו רבנים המכהנים בתפקידים ציבוריים, מחנכים ורבני קהילות, אשר יכולים להביא הן לשינוי בשטח והן לשינוי תודעתי. שומרי משפט משמש שופר להפצת מידע על זכויות האדם בישראל ובשטחים הכבושים. שומרי משפט פועל בשיתוף פעולה עם ארגוני זכויות אדם בארץ ובעולם. שומרי משפט פועל מהקמתו, לקידום זכויותיהם של השכבות החלשות בחברה, לשמירה על זכויותיהם של המיעוטים בישראל וכן של פלשתינאים בשטחים ולמניעת הפרות בוטות של זכויות אדם בסיסיות של מהגרי העבודה. הארגון מפעיל לחצים על קובעי המדיניות בישראל, למען הבטחת השמירה על זכויות האדם של הקבוצות החלשות, בהן הזכות לטיפול רפואי, קורת גג, חינוך ורמת חיים מינימאלית. מאז ייסודו, השתתפו אלפי מתנדבים במאות פעילויות של עשיית צדק במדינה ובחברה.