דוח גדוש סילופים נותן רוח גבית לממשלה בהכחשת זכויות הבדואים ›

מפת התיישבות עכשוית של הבדואים על רקע מפת אוהלים של הבריטים
מפת התיישבות עכשוית של הבדואים על רקע מפת אוהלים של הבריטים. באדיבות פרופ' יפתחאל.

התוכנית של הממשלה לגירוש 35 כפרים בדואים (תוכנית פראוור) מקבלת לאחרונה רוח גבית מארגוני ימין קיצוני, כמו "רגבים" והדוח שפרסמו. ארגונים אלו משרתים את תוכנית הגירוש והנישול של הממשלה בזירה הציבורית – הם מביעים עמדה קיצונית יותר מהממשלה, וכך מציגים את עמדת הממשלה כיביכול כסבירה, מתונה ומאוזנת. זה משמש בעצם כטריק מיתוגי – בבחינת אם גם מימין תוקפים את הממשלה כנראה שהתוכנית בסדר.

לממשלה ולימין הקיצוני אותה עמדה עקרונית ביחס לאי-הכרה בזכויות הבדואים; רק נכונות שונה "להתפשר" על מה שהם שניהם תופשים כצדקת עמדתם.

ניתוח עובדתי של הדוח גדוש הסילופים של תנועת "רגבים":

הדוח שפרסם ארגון "רגבים", משמש כמעין הצדקה לתוכנית הגירוש הממשלתית והוגש לשרים וח"כים בדיון על החוק בכנסת. טיעוניו של הדוח מניפולטיביים ומעוותים, אבל עשויים לשכנע את מי שאינם מצויים בפרטים. אז ננסה לעשות סדר בקצרה:

1. משתלטים על הנגב?
קודם כל יש ניסיון להפחיד את הציבור. הן הממשלה והן הימין הקיצוני מציירים תמונה כאילו הבדואים "משתלטים על הנגב", על אדמות לא שלהם. אפילו מתווכחים על הנתון שסה"כ התביעות של הבדואים היום הם על 5.4% משטח הנגב.

הממשלה ו"רגבים" טוענים שהנתון על 5.4% לא רלוונטי כי חלק ניכר מהנגב לא מיועד למגורים. אבל הנה גם נתוני "רגבים" מראים על אי-השתלטות: הבדואים שמהווים 30% מאוכלוסיית הנגב תובעים רק 21% משטח הנגב המיועד למגורים, פחות משיעורם באוכלוסייה. וזאת ביחס לאוכלוסייה חקלאית בעיקרה שאמורה דווקא לצרוך יותר שטח. הרי בקרב האוכלוסיה היהודית החקלאים הם אחוז קטנטן. (בהערת אגב נציין שחלק משמורות הטבע והיערות הוגדרו או נטעו לא על בסיס ענייני אלא כדי לחסום אדמות בפני בדואים ולפי ניסיון העבר, ייתכן וישוחררו בעתיד לבנייה ליהודים).

יש חשיבות לציין את האחוז אותו הבדואים תובעים, משום שזה הרבה פחות ממה שהישראלי היהודי הממוצע חושב. הממשלה ותומכיה בימין הקיצוני יודעים שהציבור הישראלי יחשוב שהוגן לאפשר לבדואים לגור באדמות ההיסטוריות שלהם כאשר יבין עד כמה צנועות התביעות [לפי סקר]. הממשלה ותומכיה גם מדברים כאילו הבעלות הבדואית תלויה באחוז אותו הם תובעים, ולא באמת היסטורית מגובה במסמכים ועדויות רבות, כמו גם בתצלומי אוויר.

 

2. לא יושבי הנגב?
תומכי תוכנית הגירוש והנישול רוצים גם למחוק עובדות וראיות היסטוריות כדי לערער את הקשר הבדואי לאדמותיהם. הם טוענים באופן תמוה שלא הייתה נוכחות בדואית קבועה בנגב. אלא שמנהיגים ציונים רבים מתארים את הבדואים כיושבי הנגב הקבועים. הרבה לפני קום מדינת ישראל זלמן דוד ליבונטין, שינקין ועוד רבים אחרים, מתארים את הבדואים כמי ששולטים בנגב בפועל, וכמי שמעבדים את אדמתם כיושבי קבע. [ראו את הראיות והסימוכין הרבים בסעיפים 2, 4, 6 קיראו כאן ]. כמו כן, השלטון העות'מאני והבריטי הכירו בבעלויות הללו.

3. נכשלים בבתי המשפט?
"רגבים" מגבים את הממשלה, בטענה כי הבדואים נכשלים להוכיח את בעלותם בבתי המשפט. הם שכחו לציין את המסגרת המשפטית שמראש לא מכירה בשיטת הקניין הבדואית המסורתית. בטרם קמה המדינה הגופים הציוניים הכירו בשיטת בעלות זו ואף קנו על בסיסה קרקע מהבדואים. כך גם העות'מנים והבריטים הכירו בשיטת הבעלות הבדואית. האמת היא שבמסמכים רבים של ארגונים ציוניים מהתקופה הבריטית יש הכרה בבעלות של הבדואים על הקרקע. [לסימוכין הרבים ממקורות רשמיים – לחצו כאן]
עם הקמת המדינה לפתע התכחשו לקניין הבדואי ולא הכירו בו. כשזאת מסגרת ההסתכלות המשפטית של בתי המשפט, מן הסתם הבדואים נועדו לכשלון מראש, למעט המעטים שרשמו את הקרקעות אצל השלטון העות'מני שרוב הבדואים לא הכירו בסמכותו. למעשה הבדואים דורשים כיום הרבה פחות קרקע ממה שהגוף הציוני, "הכשרת היישוב", מצא שנמצאת בבעלות בדואית ב-1920 [לעיון בדוח הכשרת היישוב].

 

3. תופסים הרבה שטח?
בהמשך משווים "רגבים" במניפולטיביות בין השטח שעליו יושבת באר שבע לשטח עליו יושבים הכפרים הבדואים ומראים "אפלייה" לטובת הבדואים. כמובן זה אבסורדי לחלוטין להשוות התיישבות עירונית להתיישבות כפרית ברובה.
אנחנו, ברבנים למען זכויות האדם, ערכנו השוואה הגונה בין מגזרים חקלאיים, ועל בסיס נתונים רשמיים. והנה הפתעה:
מגזר יהודי חקלאי – מועצה אזורית בני שמעון, המכילה מספר קיבוצים ומושבים בנגב: משתרעת על שטח של כ־440,000 דונם עם אוכלוסייה של 7,100 תושבים. צפיפות אנשים לדונם – 0.016
מגזר חקלאי בדואי – הכפרים הבלתי מוכרים: הכפרים הלא מוכרים יושבים על 350 אלף דונם ויחד עם שטחי המרעה שתובעים הבדואים מדובר ב 640,000 דונם, שנמצאים במחלוקת. על שטח זה חיים כ-65,000 בדואים (לפי ההערכה הנמוכה ביותר).
צפיפות לדונם כיום – 0.185, שואפים להכרה בעוד אדמות כך שיגיעו לצפיפות של 0.101 – כלומר גם לו יוכרו כל תביעותיהם עדיין יחיו הבדואים בצפיפות הגבוהה פי 6.3 מבמגזר הכפרי היהודי. אכן השתלטות צורמת.

 

4. מיעוט קטן תובע כל האדמות?
גם המדינה וגם"רגבים" טוענים כאילו מיעוט קטן מקרב הבדואים תובע את כל השטח המדובר, על בסיס הטענה שמעט מאוד בדואים נרשמו כתובעים. ראשית, מבנה המשפחה הבדואית המורחבת הוא כזה שלפעמים הקרקע רשומה על שם אדם אחד מלפני דור או שתיים, אך משרתת אנשים רבים ומספר משפחות גרעיניות (לפעמים 100 איש ויותר מאחורי התובע). לבסוף, מהתיאור הזה אפשר לחשוב שעניינה של תוכנית פראוור הוא צדק חלוקתי בתוך המגזר הבדואי ולא נטילת קרקע מהבדואים לטובת התיישבות יהודית. יש לשאול רק שאלה אחת פשוטה. איך נישול הקהילה הבדואית ממרבית אדמותיהם עוזר לבדואים שאינם בעלי אדמות? גם הם אומרים בצורה הברורה ביותר: בשום פנים באופן".

 

5. מופלים לטובה?
גם הממשלה וגם "רגבים" מציינים אפלייה לטובה של הבדואים. הממשלה טוענת שהם נוהגים בנדיבות כי הם נותנים לבדואים אדמות שלא מגיעות להם על פי חוק וכי הם משקיעים סוף סוף בתשתיות ושרותים (שאזרחים יהודיים לוקחים כמובנים מאליהם).
במנותק מכל הקשר ענייני, רגבים מתרכזת בבחינה של תמיכת המדינה בתקציב הרשויות המקומיות לעומת רשויות יהודיות ועיירות פיתוח. לא רק שאין לזה קשר לקרקעות, זו הטעייה רבתי – כשעשרות כפרים לא מקבלים שירותי מים, חשמל, ביוב וטלפוניה במשך עשרות שנים, לדבר על תמיכה ממשלתית מוגברת בעיירות והכפרים המוכרים שנושאים על גבם שירותים לאוכלוסייה לא מוכרת זה מביש. מה עוד שהיישובים הבדואים עניים אף הרבה יותר מעיירות הפיתוח שגם מצבן בכי רע, כך שבאופן טבעי הן ייזדקקו ליותר תמיכה ממשלתית. גביית ארנונה נמוכה היא אכן בעייה, שקשורה בין השאר גם לעובדה שאין שום תחושה של חוזה הדדי בין המדינה לתושבים – כשאינך מקבל שירותים ראויים המוטיווציה שלך לשלם מיסים יורדת אף היא. זו תופעה מוכרת בעולם.

 

6. כפרים היסטוריים לא היו קיימים ב-1945?
"רגבים" מציגים תצלומי אוויר מ-1945 בהם לכאורה לא נראים כפרים בדואים היסטוריים. הם לא מזכירים שבעבר נהגו הבדואים לבנות בקתות בוץ או לגור באוהלים שצבעם קרוב לצבע הקרקע וכך הם נטמעים בה, ושתצלומי האוויר הישנים היו ברזולוציות הרבה פחות חדות ובשחור לבן. וכך זה רק טבעי שלא נראה גבב מבנים כמו בתצלומים האוויריים כיום. ישנה מפה בריטית רשמית של אוהלים בדואיים בנקודות התיישבות בדואיות קבועות ושם ניתן לראות שהכפרים היו קיימים גם אז [ישנה גם מפה המשווה את מפת האוהלים הבריטית למפת היישובים כיום וההתאמה בין הנקודות ברורה].

המפה הבריטית הרשמית, במיקוד על אזור הסייג: 

British tents map siyaj area

הם גם שכחו לציין שבעבר ההתיישבות הבדואית הייתה לעיתים נעה בין 2-3 נקודות בתוך אזור תחום שהיה בבעלותם [לפי עונות השנה וצרכי החקלאות] ולכן המיקום המדוייק של ההתיישבות בתוך השטח שבבעלותם עשוי לזוז ברגע נתון מהפריים הצר שהציגו "רגבים" בתצלומי האוויר.
ועם זאת, אפילו בצילומי האוויר של "רגבים" ניתן לראות בחלק מהמקרים שטחים מעובדים, דבר שעל פי החוק העות'מני – שתקף עד היום – עשוי להעניק חזקה למעבדי הקרקע ("אדמות מירי"), כך שיישנו בסיס לטענת הבעלות הבדואית על הקרקע במקום. והסילוף ממשיך: למעשה אחד מהכפרים שהם טוענים שהוצג כ"כפר היסטורי" ושלא היה קיים ב-1945 איננו כלל כפר היסטורי ואיש לא טען שהוא כזה – אום אל חיראן הוא תוצר של העברה בכפייה של בדואים לאחר קום המדינה, וזו טענת הארגונים לגביו.
ולגבי אל עראקיב, המדינה טוענת שהוכחות הבעלות של התושבים לא רלוונטיות כי הפקיעו את אדמות הכפר ב-1953, ואילו רגבים טוענים שהכפר לא היה קיים עד שנות השמונים. מדובר על יישוב בו הצביעו אנשים לכנסת הראשונה כמען רשמי, הטענה של הכחשותו תמוהה גם כן. הטענה שבית הקברות, המבוסס על מצבות אבן בצבעי הקרקע, ושאוהלים ובקתות בצבעי הקרקע, יראו בתצלומי אוויר ישנים היא פשוט מגוחכת [ובדרך אגב, שימו לב איך העיגול שסימנו "רגבים" על התצ"אות מהתקופות השונות זז כל פעם ביחס לתוואי הנחל.]. בנוסף יש תמונות היסטוריות של בית הקברות מ-1946.

 

7. מתפרשים על מקבצים רבים באופן בלתי אפשרי?
כמו הממשלה שהם משרתים גם "רגבים" מציינים את הפריסה הגדולה של מקבצי מגורים בדואים כמצב בלתי אפשרי וכהמשך את המאמץ להפחיד את הציבור. ראשית, גם הפריסה הגדולה כביכול היא בתוך ה -5.4% משטח הנגב של האדמות הבדואיות. שנית, זו התוצאה של שנים של הזנחה וסירוב של המדינה לתכנן. גם הקהילה הבדואית מבינה שכאשר יש תכנון נכון, הוגן ומסודר, הוא גם יחייב אותם. כאשר רגבים מנסה לחלוק על הטענה שלא היתה כלל הזדמנות לבנות באופן חוקי, היא מציינת את האפשרות לקבל מגרש בעיירה. היא מתעלמת מהעובדה שזה לא סביר לצפות מהבדואים לוותר על מרבית אדמותיהם החקלאיות, ולעבור לעיירות ללא מקור פרנסה חקלאי. ממש כפי שאנחנו לא היינו מסכימים לתוכנית להעתיק אותנו ממקום מגורנו, ממקור פרנסתינו ומאורח חיינו. היום, וגם בתוכנית בגין/פראוור, אין אפשרות לבדואים לתכנן ולבנות באופן חוקי בכפרים שלהם.
מה עוד שעניינה של תוכנית פראוור איננה ציפוף הבנייה תוך הכרה עקרונית בבעלות על הקרקע ובכפרים, אלא מחיקה של לעיתים כפרים שלמים ואי-הכרה בבעלויות הבדואיות.

לסיכום, גם המדינה וגם הימין הקיצוני מתחילים בהפחדה, ממשיכים בהתכחשות לעובדות היסטוריות. הם מתווכחים ביניהם רק האם תוכנית בגין/פראוור הוא ויתור לא מוצדק לבדואים או הענקה בחסד מה שלא מגיע לבדואים בזכות.

מפת האוהלים של הממשל הבריטי בהשוואה למפת היישובים כיום, ראו את ההתאמה הגבוהה [כל משולש ורוד הוא אוהל בתקופת המנדט הבריטי, והסימונים האדומים הם יישובים כיום]:

british tent map and current villages

אודות רבנים למען זכויות האדם

שומרי משפט הוא היום הארגון היחיד בישראל המשמיע את קולה של המסורת היהודית בתחום זכויות האדם. הארגון נוסד בשנת תשמ"ט (1988) ומונה כיום כמאה חברים – רבנים מוסמכים וסטודנטים לרבנות. שומרי משפט אינו ארגון פוליטי מפלגתי. שומרי משפט הוא הארגון הרבני היחיד בארץ שפועלים בו במשותף רבנים אורתודוקסים, מתקדמים (רפורמים), מסורתיים (קונסרבטיבים), מתחדשים (רקונסטרוקציוניסטים) ורבני ריניואל (Renewal). בין חבריו רבנים המכהנים בתפקידים ציבוריים, מחנכים ורבני קהילות, אשר יכולים להביא הן לשינוי בשטח והן לשינוי תודעתי. שומרי משפט משמש שופר להפצת מידע על זכויות האדם בישראל ובשטחים הכבושים. שומרי משפט פועל בשיתוף פעולה עם ארגוני זכויות אדם בארץ ובעולם. שומרי משפט פועל מהקמתו, לקידום זכויותיהם של השכבות החלשות בחברה, לשמירה על זכויותיהם של המיעוטים בישראל וכן של פלשתינאים בשטחים ולמניעת הפרות בוטות של זכויות אדם בסיסיות של מהגרי העבודה. הארגון מפעיל לחצים על קובעי המדיניות בישראל, למען הבטחת השמירה על זכויות האדם של הקבוצות החלשות, בהן הזכות לטיפול רפואי, קורת גג, חינוך ורמת חיים מינימאלית. מאז ייסודו, השתתפו אלפי מתנדבים במאות פעילויות של עשיית צדק במדינה ובחברה.