די להסתה, לפרעות ולפוגרומים: יחס התורה אל הגר ›

yalde-plitim
"בימים נוראים שבהם משתוללת ברחובותינו הסתה נגד לא יהודים" | ילדי פליטים ומבקשי מקלט. צילום: פלומבה – העוקץ

בימים נוראים אלה, כאשר מחד גיסא משתוללת ברחובותינו ההסתה נגד לא יהודים, ורבים מהמסיתים והמוסתים הם חובשי כיפה, ומאידך גיסא אנו חוגגים את חג השבועות, חג הגרים, החג בו אנו קוראים את מגילת רות הנאצלה, מן הראוי לעיין שוב בסוגייה של יחס היהדות אל הלא-יהודים. בשורות אלה אסקור בקצרה חלק זעיר מהסוגייה הנכבדה הזו, את יחס התורה לגרים, יחס חיובי ותמים משהו.

כולנו מכירים ומשתמשים בהרחבה בפסוקים הידועים המבטאים את היחס הכללי החיובי והמבין לגרים. ידועה ומצוטטת לעתים קרובות גם  ההנחה, שהתורה נוקטת יחס חיובי לגר לא פחות משלושים שש פעמים. הנחה זו מקורה בברייתא מבבלי בבא מציעא נ"ט ע"ב, המביאה את דברי רבי אליעזר הגדול המביא מספר זה בצד גירסאות הנוקבות ארבעים וששה, (ובתנחומא הגירסה היא 68) בטענו כי אונאת הגר והלחץ עליו עשויים לגרום לו לחזור לסורו, והוא מוסיף – "מפני שסורו רע". דומני שיש בדבריו ויהי מובנם המדוייק אשר יהיה, נסיגה מיחסה של התורה, אך זאת לדיון אחר.

הביטוי בו משתמשת התורה בדרך כלל לציון מעמדם של אלה המשתייכים לכלל ישראל, היושבים בה בזכות ובדרך קבע, הוא אזרח, והיפוכו, האדם החלש, הלא-אזרח, בעל המעמד הארעי, נקרא בדרך כלל גֵר, זה הגר בארץ, בין האזרחים, בין אם מוצאו מהאוכלוסייה שקדמה לאזרחים, הכנענים ודומיהם, ובין אם בא או הובא מארצות אחרות. לעתים נדירות, למעשה רק בספר דברים הנחשב כמאוחר יותר מיתר ארבע החומשים, מביאה התורה את התואר נוכרי, המציין את מי שאינו גר בין האזרחים, ולגביו היחס הוא שלילי לחלוטין, עד כדי הנגדה  ל"אחיך" – את הנוכרי תיגוש ואשר יהיה לך את אחיך תשמט ידך"  (דב' ט"ו 3) או "לנכרי תשיך ולאחיך לא תשיך" ( שם כ"ג 21).

המונח גר לא הובן תמיד באותה צורה, אף לא בתורה, ובוודאי לא ביתר חלקי התנ"ך ומקורות היהדות האחרים. לעתים נוספו לו מילים שבאו להרחיב את משמעותו או מאידך לצמצמה, כגון גר תושב, שבא להבהיר ולדייק והובן כלא ישראלי שנספח לישראל אך לא באופן מוחלט, או בתלמוד "גר צדק", הוא הלא- ישראלי שעבר תהליך שלם של גיור, אך אף על פי כן הוא נבדל מזה שנולד לישראל.

החיים המשולבים של הגר בין האזרחים

סקירה קצרה זו באה כאמור להראות את השקפת התורה על מעמדו של הגר, הלא אזרח, במובנו הפשוט, כלומר הזר, כזה שאינו כלול בין האחים או האזרחים, ועם זאת הוא חי בין האזרחים וחייו משולבים בשלהם, ולא כפי שהובן לעניות דעתי בצורה מסולפת ע"י כמה מהפרשנים והפוסקים הגדולים, כגר מוחלט, גר צדק. ההוכחה הברורה  לכך היא העובדה, שבלא פחות משבע פעמים נומק הצורך ביחס שווה לגר כמו גם לאזרח ואף ביחס מפלה באופן חיובי כלפיו, בהתייחסות המעניינת מבחינה פסיכולוגית לעובדת היותם של הישראלים גרים, או באותו הקשר, עבדים במצרים: "לא תתעב מצרי, כי גר היית בארצו" (דב' כ"ג 8), "כי גרים הייתם בארץ מצרים" (שמ' כ"ב 20 , כ"ג 9 , ויק' י"ט 34  דב' י'  19);  וכן "וזכרת כי עבד היית בארץ מצריים" (דב'  כ"ד 18 ו22 ).

הרעיון הנאצל כאן, שלמרבה הצער אינו תופש תמיד, הוא שבזכרנו את ההשפלה וההתעללות שאנו עברנו בזיכרוננו הקולקטיבי כגרים (ועל אחת כמה וכמה כעבדים במצרים) לא ננהג כאלה שעברו התעללות בילדותם ועתה בבגרותם הם מתעללים בילדיהם (או בכל מי שחלש מהם). אלא שעלינו לנהוג על פי כלל הזהב של הלל הזקן, "מה ששנוא עליך, לחברך לא תעשה" (תל' בבלי שבת  ל"א א'). בהפנימנו היטב, שכלית ורגשית את מה שעברנו והיה שנוא עלינו, נשכיל ליישם בבגרות רגשית ובהכרה מוסרית מלאה ואיתנה את היחס המרעיף, ע"י כך שנפעל בצורה הפוכה מכפי שנהגו בנו כלפי החלשים בחברתנו, הגרים, כמו גם היתומים והאלמנות. בוודאי כפי שאנו אמורים לנהוג כלפי השווים לנו, האזרחים, אבל יותר מכך, גם ביחס של הפלייה מתקנת כלפיהם, הבאה לפצותם מעשית ורגשית על מעמדם הנחות.

התורה לא מסתפקת באזכור גרידא של הגרות והעבדות במצרים, אלא פונה בצורה מפורשת לתודעתנו ולמצפוננו, באמרה "ואתם ידעתם את נפש הגר" (שמ' כ"ג 9).

התורה מטעימה את החובה לנהוג ביחס שוויוני כלפי הגר: "תורה אחת יהיה לאזרח ולגר הגר בתוככם" (שמ' י"ב 49 ), "כאזרח מכם יהיה לך הגר הגר אתכם" (ויק' י"ט 34 ), "משפט אחד יהיה לכם כגר כאזרח יהיה, כי אני ה' אלהיכם" ( שם כ"ד 22), "חוקה אחת יהיה לכם ולגר ולאזרח הארץ" (במ' ט' 14) "הקהל חוקה אחת לכם ולגר הגר, חוקת עולם לדורותיכם, ככם כגר יהיה לפני ה'. תורה אחת ומשפט אחד יהיה לכם ולגר הגר אתכם" (במ' ט"ו 15-16), "ושפטתם צדק בין איש ובין אחיו ובין גרו" (דב' א 15 ).

דם על הרחוב, בליל הפוגרום נגד הפליטים ומבקשי המקלט בשכונת התקווה, 25.5.2012. Photo by: Activestills.org

דם על הרחוב, בליל הפוגרום נגד הפליטים ומבקשי המקלט בשכונת התקווה, 25.5.2012. Photo by: Activestills.org

בנסיבות חגיגיות היו אמורים הגרים להתכנס עם כל יתר האזרחים:  "אתם ניצבים היום כולכם לפני ה' אלוהיכם….טפכם נשיכם והגר אשר בקרב מחניך" (דב' כ"ט 10) או "בבוא כל ישראל לראות את פני ה' אלוהיך…הקהל את העם האנשים והנשים והטף וגרך אשר בשעריך" (שם ל"א 12). עם זאת, כחריג, קובע ספר דברים בשני מקרים יחס שונה לאזרח ולגר: " "לא תאכלו כל נבלה לגר אשר בשעריך תתננה ואכלה או מכור לנכרי" (י"ד 20) וכן בתיאור העונשים שבדברי התוכחה: "הגר אשר בקרבך יעלה עליך מעלה מעלה ואתה תרד מטה מטה" (כ"ח 43).

חובות דתיות ואזרחיות על הגרים

ברוב ההתייחסויות לגר, משווה התורה את חובתו הדתית לזו של האזרח. לגבי מצוות ספציפיות, למרות אי היותו כלול בין המחוייבים בשמירת המצוות בכללותם, ממש כפי שבני ישראל במצריים לא נכללו בין בני העם המצרי, כי כאמור הם היו גרים שם.

בעניין השבת, על הגר לשבות ממלאכתו "כמוך"  וכמו העבד: "לא תעשה כל מלאכה… וגרך אשר בשעריך" (שמ' כ 10 וכן דב' ה' 14- 15, שם נזכרת מנוחת העבד כמטרת השבת "למען ינוח עבדך ואמתך כמוך, וזאת בהקשר שכבר צויין, "וזכרת כי עבד היית בארץ מצרים", המקביל ל"כי גרים הייתם בארץ מצרים" ). הגר אסור באכילת חמץ: "שבעת ימים שאור לא יימצא בבתיכם… בגר ובאזרח הארץ" (שמ' י"ב 19) וכן עליו לאכול את קרבן הפסח, אך זאת באופן חריג, בתנאי שיימול: "וכי יגור איתך גר ועשה פסח לה' הימול לו כל זכר ואז יקרב לעשותו  והיה כאזרח הארץ  וכל ערל לא יאכל בו" (שם שם 48). בשונה מפסח, הרי שבשאר הרגלים, כבשבועות ובוודאי בסוכות זמן שמחתנו, מצווים אנו לשמוח, וכך גם הגר: "ושמחת לפני ה' אלוהיך, … אתה… והגר והיתום והאלמנה…" (דב' ט"ז 9 וכן 12) וכן כשמדובר בהבאת הביכורים: "ושמחת בכל הטוב….אתה והלוי והגר אשר בקרבך" (שם כ"ו 11). וכנגד, על הגר לענות נפשו ביום הכיפורים: " בחודש השביעי בעשור לחודש תענו את נפשותיכם וכל מלאכה לא תעשו  האזרח והגר הגר בתוככם" (ויק' ט"ז 29).

כמה ממצוות הקרבנות חלות גם על הגר: "ואליהם תאמר, איש איש מבית ישראל ומן הגר אשר יגור בתוכם אשר יעלה עולה או זבח… ואל פתח אוהל מועד לא יביאנו… וכן "אשר יאכל כל  דם", "ונכרת האיש ההוא מעמיו". ועוד: "אשר יצוד ציד… ושפך את דמו וכסהו בעפר…" וגם "וכל נפש אשר תאכל נבלה וטרפה באזרח ובגר וכיבס בגדיו ורחץ במים וטמא עד הערב וטהר" (שם י"ז 8-15). וכן: איש איש מבית ישראל ומן הגר בישראל אשר יקריב קרבנו… תמים זכר… כל אשר בו מום לא תקריבו" (שם כ"ב 18-20). ועוד: "וכי יגור אתכם גר או אשר בתוככם לדורותיכם ועשה אישה ריח ניחוח לה' כאשר תעשו כן יעשה" (במ' ט"ו 14).  וכאשר מוקרב קורבן שגגה ציבורי: "ונסלח לכל עדת בני ישראל ולגר הגר בתוכם כי לכל העם בשגגה" (שם שם 26) וגם בשגגת היחיד: "האזרח בבני ישראל ולגר הגר בתוכם תורה אחת יהיה לכם  לעושה בשגגה" (שם שם 30). ובעניין קרבן הפרה האדומה נאמר: " והיתה לבני ישראל  ולגר הגר בתוכם לחוקת עולם" (שם י"ט 10.

חל איסור בקללה ובגידוף שם ה': "ונוקב שם ה' מות יומת… כגר כאזרח"  (ויק' כ"ד 16). גם הפרה בהתרסה מכוונת של כל מצווה נחשבת כגידוף: "והנפש אשר תעשה ביד רמה מן האזרח ומן הגר –  את ה' הוא מגדף ונכרתה הנפש ההיא מקרב עמה" (במ' ט"ו 30).

ערי מקלט, צדקה, לקט

השוואה נוספת בין הגרים לבני ישראל היא בעניין ערי המקלט, שיועדו להורגים בשגגה: "לבני ישראל ולגר ולתושב בתוכם תהיינה שש הערים האלה למקלט לנוס שמה כל מכה נפש בשגגה" (שם ל"ה 15)

מקום חשוב בנושא זה של יחס התורה לגר תופסות מצוות הצדקה. הגר,נכלל בדרך כלל בין שאר המעמדות החלשים, העניים לפי הרמב"ם ב"משנה תורה". בתלמוד, במדרשים וכן בעיקר בכתבי הרמב"ם ומפרשיו, מתקיימים דיונים מפורטים בהגדרת הגר. בהלכות עניים פרק א' הלכה ט' גורס הרמב"ם בבירור: "כל גר האמור בהלכות עניים אינו אלא גר צדק. שהרי הוא אומר במעשר שני "ובא הלוי והגר". "מה הלוי בן ברית אף הגר בן ברית" . לי נראה ההיקש הזה, עם כל הכבוד הראוי, ויש בי הרבה מאד כבוד לרמב"ם, אם כי לא בהכרח לכל עמדותיו, דחוק מאד. הוא עומד בסתירה מוחלטת לנאמר כמה פעמים כפי שראינו,  בדבר היותנו גרים במצרים וידיעתנו לכאורה את נפש הגר. אבל גם הרמב"ם ממשיך שם: "ואעפ"כ, אין מונעים עניי עכו"ם ממתנות אלה".

"ובקוצרכם את קציר ארצכם לא תכלה פאת שדך לקצור ולקט קצירך לא תלקט וכרמך לא תעולל ופרט כרמך לא תלקט לעני ולגר תעזוב אותם אני ה' אלוהיכם (ויק' י"ט 9-10, שם כ"ג 22) וכן: "כי תחבוט זיתך לא תפאר אחריך לגר ליתום ולאלמנה יהיה" (דב' כ"ד 21). צוויים אלה חוזרים בלשון דומה או אף זהה גם בדברים כ"ד 19 ו21.

את מצוות מעשר עני, נמצא בספר דברים: "מקצה שלוש שנים, תוציא את כל מעשר תבואתך….והגר והיתום והאלמנה…ואכלו ושבעו" (י"ד 28-29, ובלשון דומה מאד גם בפרק כ"ו 12-13)

כפי שראינו, הגרים כלולים בין "העניים", אך קיימות בתורה התייחסויות ספציפיות לגרים, ובעיקר צוויים על הימנעות מקיפוחו והפלייתו לרעה: "וגר לא תונה ולא תלחצנו כי גרים הייתם בארץ מצרים" (שמ' כ"ב 20). כאמור, אי אפשר לדעתי להבין פסוק זה לפי פירושו של הרמב"ם. כך גם לגבי "וכי יגור אתך גר בארצכם לא תונו אותו" (ויק' י"ט 33 ) וכן: לא תעשוק שכיר עני ואביון מאחיך או מגרך אשר בארצך בשעריך" (דב כ"ד 14)

התייחסויות רגשיות לגרים

עקבנו אחרי ההתייחסויות השונות בתורה  לגבי הגר, החל בציוויים ליחס שוויוני אליו באופן כללי, המשך בהתייחסויות לגבי מצוות ספציפיות שונות, בדרישה לקיים לגביו מצוות צדקה בהיותו נמנה על המעמדות החלשים, באי הונאתו ובאי עשיקתו. כל אלה התייחסויות שבתחום העשייה, עשיית הצדק והימנעות מעשיה בלתי צודקת. אך שיאן של ההתבטאויות החיוביות כלפי הגר הוא ללא ספק המצוות  שבתחום הרגשי. ידוע הציווי האוניברסלי "ואהבת לרעך כמוך" (ויק' י"ט 18). ובכן התורה מוצאת לנכון להבהיר את היחס הרגשי לגר, ולייחדו באמירה: "ואהבת לו כמוך" (שם 34). אך יתרה מזו. אם בשני פסוקים אלה מושא האהבה  המצוין בל' השימוש – לרעך או לו, לגר, הוא עקיף, הרי שלגבי הגר, אנו מוצאים התייחסות יחידאית כמעט של אהבה כאשר המושא הוא ישיר, ע"י השימוש במילה "את": "ואהבתם את הגר, כי גרים הייתם בארץ מצרים" (דב' י'19). ההתיחסות הדומה האחרת בתורה ובה השימוש באהבה למושא ישיר היא לקב"ה, הינה כמובן: "ואהבת את ה' אלוהיך" (שם ו' 5).

סקרתי את ההתייחסויות בתורה למעמד הגר. יש לציין, שבכל ספרות ההלכה שהתפתחה מהתורה לעבר יתר חלקי התנ"ך וכן בתורה שבע"פ ובספרות הרבנית לדורותיה, תופס היחס אל הלא יהודי מקום חשוב. אך לצערי הרב, ההתייחסויות הן בדרך כלל שליליות, ייתכן שמחמת הסיטואציות הקשות בהן חיו יהודים באלפיים השנים האחרונות בין שאינם יהודים.*

עם זאת, אין לעבור לסדר היום על התבטאויות קשות וגזעניות בימינו אלה, בהיותנו הרוב השולט ביד רמה בישראל, כלפי שאינם יהודים, בין אם אלה אזרחי הארץ ותושביה הפלסטינים, ובין אם אלה פליטים ומהגרי עבודה שבאו מרחוק, התבטאויות מסיתות המוצאות את ביטויין המעשי בפרעות ובפוגרומים, ואחריתם מי ישורנה. צר מאד, כי דווקא המתנאים ומתגאים בהיותם מסורתיים, מתעלמים מהציוויים הרבים בתורה, והסותרים בעליל את דבריהם ומעשיהם.

_____________

* עסקתי באספקט חשוב של נושא זה בעבודת המוסמך שלי "ערך חיי הלא יהודי בהלכה" 1983.

לתועלת הציבור, אני מביא גם את מאמרו החשוב של פרופ' הורוביץ, שפורסם באתר של "נתיבות שלום", פרשת משפטים תשס"ט

אודות הרב משה יהודאי

משה יהודאי הוסמך כרב רפורמי בהיברו יוניון קולג' בירושלים בשנת 1983. מאז שירת קהילות שונות בארץ ובחו"ל, בעיקר באוסטרליה ובאירופה. כיום הרב יהודאי הוא גימלאי, פעיל בתנועות לזכויות אדם וממשיך למלא משימות רבניות שונות בארץ ובעולם.