הכרת תודה: דבר תורה לפרשת צו ›

800px-David_Roberts-IsraelitesLeavingEgypt_1828
"אנחנו מדמיינים כאילו ערכנו מסע מדברי והצלחנו…" | בני-ישראל יוצאים ממצרים. ציור מאת דייוויד רוברטס משנת 1828. cc: ויקיפדיה.

הרב ד"ר שאול פיינברג מהרהר על הכרת התודה של כל אחד מאיתנו.  איננו יכולים להיות אסירי תודה עד שנבדוק ונוודא שלאחינו יש מספיק אמצעים כדי לחגוג את חג החרות במשך השנה.

הדת היהודית מצווה עלינו להביע את תודתנו 3 פעמים ביום: …על חיינו… ועל נשמותינו… ועל ניסינו… ועל נפלאותינו… שבכל עת ערב ובוקר וצהרים… בפרשת 'צו' אפשר למצוא רשימה נוספת של הזדמנויות שציוו עלינו, בכדי להביע את התודה שלנו: במיוחד ב"ויקרא" ז, י"א-ט"ו: " וְזֹאת תּוֹרַת, זֶבַח הַשְּׁלָמִים, אֲשֶׁר יַקְרִיב, לַיהוָה. אִם עַל-תּוֹדָה, יַקְרִיבֶנּוּ–וְהִקְרִיב עַל-זֶבַח הַתּוֹדָה חַלּוֹת מַצּוֹת בְּלוּלֹת בַּשֶּׁמֶן… חַלֹּת בְּלוּלֹת בַּשָּׁמֶן. עַל-חַלֹּת לֶחֶם חָמֵץ, יַקְרִיב קָרְבָּנוֹ, עַל-זֶבַח, תּוֹדַת שְׁלָמָיו.”

חז"ל (ברכות נ"ד, ה') בעיצוב ברכה זו התבססו על תהילים ק"ז, ז.א. עבור אלו שעומדים במצבים המאיימים על החיים, כולל חצייה מסוכנת של מדבריות. יותר מכך, הרבנים עיצבו את הברכה הנאמרת ע"י אלו שניצלו ממצב של סכנת חיים, ברכת הגומל. ברכה זו אמורה להיאמר ע"י מי שעולה לתורה בשבת או באמצע השבוע:  "ברוך אתה הי אלוהינו מלך העולם הגומל לחייבים טובות שגמלני כל טוב…"

דרמה של 4000 שנה

העובדה שאנחנו קוראים את פרשת צו בשבת הגדול, השבת הקודמת לפסח, היא משמעותית. למעשה ליל הסדר קורא לנו לשחזר את ההיסטוריה שלנו כאילו אנחנו משחקים בדרמה בת ארבעת-אלפים שנה. המסרים האוניברסאליים והבדלניים היוצאים מהטקסטים האלו הם מסרים היסטוריים, אומנותיים, מוסיקליים, ופיוטיים הנכונים גם לימינו אנו. (ראו: בובר, משה עמודים 72-73, התורה,  פרשנות מודרנית  בעריכת ג' פלאוט, עמ' 425).

אנחנו מדמיינים כאילו ערכנו מסע מדברי והצלחנו… ואנחנו מלאים בביטויי תודה על כך שיצאנו בשלום מתוך הים שבו טבעו אויבינו. אך טיפות היין אותם אנחנו מטפטפים בטקסיות כאשר אנחנו סופרים את עשר המכות מזכירים, וחוזרים ומזכירים לנו ש"הכרת תודה" איננה יכולה להיות מושלמת אפילו בפני אויבינו הסובלים. (תלמוד מגילה 10ב' סנהדרין 39ב', הגדה, ברונשטיין, התורה, פרשנות מודרנית עמ' 457).

ובאותה מטבע, אנחנו היהודים איננו יכולים להיות מספיק אסירי תודה עד אשר נהיה בטוחים שלאחינו היהודים אנשים נשים וטף יש מספיק אמצעים כדי לחגוג את חג החרות. במשך השנה מחפשים סוכנויות הצדק החברתי שלנו אמצעים כדי להבטיח שאנשים נצרכים לא יהיו רעבים, ועכשיו באופן מיוחד אוספים "קמחא דפסחא" – מצרכים שמחלקים לאלו הזקוקים להם כדי לחגוג את החג. וברוח זו של בקשת רווחה עבור כל האנשים בקהילה, עלינו להתחלק בחמץ שאותו אנחנו מוציאים מבתינו בחג המצות, עם שכנינו הלא יהודים. זו מצווה ששומרי משפט מקיימים אותה מזה זמן רב.

עוזרים לאילן להיאבק בשביל אבא – שולחים עכשיו מכתב לנשיא

עזרה מחוץ לגבול

במשך השנים חברי שומרי משפט מבקשים כל הזמן את טובת כל האזרחים במיוחד אלו החיים בתוך גבולות ישראל, ובמידת האפשר גם כאלו שחיים מחוץ לגבולות הארץ. בין צרכים רבים אחרים הם מבקשים להתגבר על האבטלה, דיור, החרמת אדמות (ראו יום האדמה 30.3 כדוגמא).

לעיתים קרובות אומרים תודה באופן אוטומטי, בלי מחשבה צריכה להיות קריאה המחזקת מערכות יחסים ולא נאמרת באופן שטחי כסיסמה. לא לקחת את הברכה כמובן מאליו זה יותר מאשר נחמדות אטית. כשאנחנו נאספים סביב לשולחן הסדר ומשחקים מחדש את הדרמה של הסדר באמצע כל המגוון המוכר, אנחנו לומדים מחדש את הדרמה דרך ברכת שהחיינו… בצורה כזו  אנחנו מעידים על חידוש של הטוב, של הטבע ושל הקיום האנושי. השליחות החינוכית של הסדר, בפרט ושל חג המצות בכלל, צריכה ללוות אותנו במשך כל השנה עם מסר ממושך .

שבת הגדול הזה מזוהה במיוחד עם ההפטרה – ספר מלאכי וההכללה של אליהו הנביא: "הִנֵּה אָנֹכִי שֹׁלֵחַ לָכֶם, אֵת אֵלִיָּה הַנָּבִיא–לִפְנֵי, בּוֹא יוֹם יְהוָה, הַגָּדוֹל, וְהַנּוֹרָא. וְהֵשִׁיב לֵב-אָבוֹת עַל-בָּנִים וְלֵב בָּנִים עַל-אֲבוֹתָם…" (מלאכי ג', כ"ג-כ"ד). השליחות שהושלמה תקבע את העתיד של משפחותינו, של הקהילה שלנו ושל עולמנו.

כך אני מסיים בדברי החבר האהוב, הרב ד"ר נרמן הירש (תודות, האומץ השקט, כתב עת של היהדות הרפורמית, אביב 1985, עמודים 55-77): "גדולה היא מתנת החיים, יותר גדול יהיה אם נדע שחיינו הם מתנה" (שערי תפילה עיבוד חיים שטרן עמוד 231).

שבת שלום,

הרב ד"ר שאול פיינברג 

עוד טקסטים לפרשת צו:

 

אודות הרב ד"ר שאול פיינברג

דיקן משנה בדימוס, היברו יוניון קולג'