אקטיביזם נושא פרי ›

מה יצמח לי מכל זה?

לכבוד חג הט"ו בשבט ביקשנו מפעילים/ות חברתיים/יות במעגל האקטיביסטי לכתוב לנו את הדעה שלהם על הייאוש במחנה השמאלי האקטיביסטי. לא מעט מהפעילים הרדיקליים מדירים את רגליהם מפעילות חברתית. הם מבטאים תחושה של "מה יצא לנו מכל זה? או מה יצמח לי מכל זה?"

מאיפה מגיעה תחושת הייאוש? האם יש קשר בין הייאוש לבין ההרגשה שלאקטיביזם אין משמעות בפועל? האם תהליך זה של התרוקנות ואיוּן המחנה השמאלי קשור לסחף הרחב לעמדות לאומניות בחברה הישראלית? איזה מין איפיונים מתקיימים בין הייאוש הזה, לבין עמידה מול מדיניות ממוסדת של כוחות חברתיים וממסדיים גדולים ? האם האדם הקטן שדעתו אמנם נחושה, מתקפל בפני כוחות אדירים אלו, ולא מאמין בכוחו לשנותם?

אנחנו תוהים איזה מענה ניתן לתת לתחושות אלו? איך ניתן לצרף עוד משוכנעים פסיביים למעגל המשוכנעים האקטיביים של קהילת זכויות האדם. ביקשנו דגש על הפער בין פעילות בתחום המדיני (סיום הכיבוש ורדיפת שלום) לבין זה שבתחום החברתי (החזרת מדינת הרווחה וצדק חברתי).

בימים הקרובים נפרסם באתר מספר רשימות בנושא. אנו מאמינים שכך נוכל לפתוח בדיאלוג בין קולות שונים במחנה האקטיביסטי. נשמח גם לקבל ממכם/ן מאמרים בנושא.

• על ייאוש מאקטיביזם | הרשימה הראשונה של הסופר, העיתונאי יובל בן עמי
• לצאת לרחובות כל המודרים: כי אנחנו רוב התושבים | הרשימה השנייה של הפעילה החברתית דורית אברמוביץ'
• השמאל מת | הרשימה השלישית של הפעילה החברתית נטלי ברוך
• נעשה ונשמע | הרשימה הרביעית של הפעילה והדוקטורנטית שלומית ליר