ברכת הבנים והבנות ›

ממצא המרשים ביותר שנתגלה במאספה הוא שתי לוחיות כסף זעירות שנמצאו גלולות היטב, המתוארכות סביב שנת 600 לפני הספירה. פתיחת המגילות התעכבה במשך שלוש שנים עד שנמצאה טכנולוגיה מתאימה לפתיחת המגילות מבלי שייגרם להן נזק. עם פתיחתן נמצא כי הן מכילות שורות חרוטות בכתב האלפבית העברי העתיק, המשלבות בתוכן וריאציה מקוצרת של ברכת הכוהנים. cc: wikipedia
שתי לוחיות כסף זעירות שנמצאו גלולות היטב, המתוארכות סביב שנת 600 לפני הספירה. הלוחיות מכילות שורות חרוטות בכתב האלפבית העברי העתיק, המשלבות בתוכן וריאציה מקוצרת של ברכת הכוהנים. cc: wikipedia

ברכת הכהנים מבטאת את מילות התפילה העתיקות ביותר של עם ישראל. הרבה דליה מרקס מבארת בדבר תורה של פרשת "ויחי" את ברכת הכהנים הן ביחסה לבנים והן ביחסה לבנות. 

ערב שבת הוא זמן מיוחד במעגל השבוע של משפחות יהודיות. זהו זמן שבו מאיטים את הקצב ומסבים ביחד לשולחן לסעודה. בבתים רבים זו הארוחה המשותפת היחידה במשך השבוע. לפני שמתחילים לאכול נוהגים לברך את הילדים. באופן מסורתי האב מקרב אליו את כל אחד מהילדים ומברך אותו בברכה המסורתית. כיום נוהגות אמהות רבות לברך את הילדים, לעתים ההורים מברכים ביחד, או בזה אחר זה ולעתים אחד ההורים מברך ומשנהו עונה על ברכותיו.

דומה שהרצון לברך את הילדים הוא קדום, האל ברך את ילידיו, את אדם וחווה מיד לאחר בריאתם (בראשית א, 28) וכך גם אברהם את יצחק, יצחק את יעקב ועשו, יעקב את בניו ואף את בניו של בנו יוסף, את אפרים ומנשה, ברכותיו של יעקב נאמרו בפרשתנו, פרשת "ויחי".

ברכה אחר הפרדה

את ברכתו של יעקב לנכדיו אנו מזכירים בכל שבת, ב"ברכת הבנים", כאשר אנחנו אומרים: "יְשִׂמְךָ אֱלֹהִים כְּאֶפְרַיִם וְכִמְנַשֶּׁה" (בראשית מח, 20). מה הטעם להזכיר דווקא את הברכה הזו? אולי מפני שיש בברכה הזו משום תיקון על שנים ארוכות וכואבות של הפרדה בין יעקב ובין בנו האהוב יוסף; אולי מפני שיש בה משום תחיית המתים. לפני מותו מודה אב השבטים על צאצאי צאצאיו; אולי מפני שיש בה ייחול מרומז: "וראה בנים לבניך, שלום על ישראל" ואולי כי יש משהו בברכה עצמה שגרם לה להיתפש כברכה לדורות, שהרי בפסוק נאמר: "וַיְבָרְכֵם בַּיּוֹם הַהוּא לֵאמוֹר בְּךָ יְבָרֵךְ יִשְׂרָאֵל לֵאמֹר יְשִׂמְךָ אֱלֹהִים כְּאֶפְרַיִם וְכִמְנַשֶּׁה" (שם). כלומר, שבברכה הזו יברך כל ישראל. ורש"י הסביר: "הבא לברך את בניו, יברכם בברכתם ויאמר איש לבנו ישימך אלהים כאפרים וכמנשה" (שם).

לאחר אזכורם של אפרים ומנשה נאמרת ברכת כהנים:
יְבָרֶכְךָ ה' וְיִשְׁמְרֶךָ
יָאֵר ה' פָּנָיו אֵלֶיךָ וִיחֻנֶּךָּ
יִשָּׂא ה' פָּנָיו אֵלֶיךָ וְיָשֵׂם לְךָ שָׁלוֹם (במדבר ו, 26-24).

אלה מילות הייחול והשמירה המזוקקות ביותר והמפורשות ביותר במסורתנו. הן אולי גם מילות התפילה העתיקות ביותר בעם ישראל. מילותיהם נמצאו על שני קמעות זעירים מסוף תקופת הבית הראשון (בסביבות שנת 600 לפני הספירה), שנמצאו בכתף הינום בירושלים.

ברכת בנות

גם בנות זוכות לקבל ברכה בערב שבת, אבל בברכתן פותח המשפט: "ישימך אלהים כשרה, רבקה, רחל ולאה". משפט זה אינו לקוח מן המקרא, אדרבה, בשום מקום בתנ"ך לא מסופר על ברכה שקיבלו האמהות וארבעתן אינן נזכרות כלל יחד. עם זאת, נראה שיש במשפט הרחבה של ברכת הזקנים והעם לבועז, עת לקח את רות לאישה: "יִתֵּן ה' אֶת-הָאִשָּׁה הַבָּאָה אֶל-בֵּיתֶךָ כְּרָחֵל וּכְלֵאָה אֲשֶׁר בָּנוּ שְׁתֵּיהֶם אֶת-בֵּית יִשְׂרָאֵל" (רות ד, 11).

ככל הנראה, הברכה הזו מופיעה בהקשר של סעודת ליל השבת בפעם הראשונה בספר "מעבר יבוק" (נדפס בשנת 1626). וכך כתב מחבר הספר, רבי אהרון ברכיה מודינה:

אמרו בפרק גידול בנים: שישים אדם ידו על ראש הקטן המתברך שנאמר… "ויברכם ביום ההוא לאמור, בך יברך ישראל לאמר ישמך אלוקים כאפרים וכמנשה וגו'" (בראשית מח, 20). כי ביד האדם ט"ו פרקים כמניין ט"ו תיבות שבברכת כוהנים. לאמור: יכולו על ראשך הברכות שבשלושה פסוקים אלה, שהם ט"ו. והמנהג לברך בשבת קודש, ובפרט בלילי שבת, סוד שבת מלכתא ובסוד נפש יתרה, שעל המברך והמתברך יכולו הברכות. ועוד, כי אין שטן ופגע רע בשבת שיקטרג על הברכה… וצורך גבוה הוא לברך את בניו בשבת. ואם יש לו בת, גם היא בברכה. ובפרט בליל שבת, והמשכיל יבין מעצמו כי כנים דברנו (מעבר יבק, מג).

אחת השיטות לצורת ידי הכוהנים בעת הברכה. cc: wikipedia

אחת השיטות לצורת ידי הכוהנים בעת הברכה. cc: wikipedia

איך לברך

הרב אהרון מודינה מלמד, שהיד שיש בה חמישה-עשר פרקים, צריכה להיות מונחת על ראש הילד בעת אמירת ברכת כהנים, שבה יש חמש-עשרה מילים. וזאת דווקא בערב שבת, כשניתנת באדם נפש יתרה. הסיבות לכך הן בעיקר קבליות, והכותב מרמז להן באומרו: "והמשכיל יבין מעצמו כי כנים דברינו". מדבריו של מודינה "ואם יש לו בת, גם היא בברכה", לא ברור אם הבת זוכה לברכה משלה או שהיא כלולה בברכת הבן, ובכל אופן לא נמסר על נוסח ברכה מיוחד בעבורה, כמקובל כיום.

בסידורו של הרב יעקב עמדן (נדפס בשנת 1747) נאמר עוד: "וכל אחד יוכל להוסיף ברכה משלו כל אחד לפי צחוּת לשונו". איאן צ'ייר-טרן שחקר את הברכה, מצא שהפעם הראשונה שנוסף נוסח מיוחד לברכת הבנות הוא בסידור משנת 1818. בהוספת הברכה לבנות יש ביטוי לרגשות האהבה הטבעיים של הורים לבנותיהם, ויש בה גם תיקון גדול – התורה אינה מספרת על ברכת יעקב לבתו יחידתו, לדינה. ועתה הורים יהודים מברכים את בנותיהם ואת בניהם כאחד.

ברכה שיוויונית

ביטוי שיוויוני של ברכות לילדים, אם כי לא בהקשר של שבת אלא בימי צום, אנחנו מוצאים כבר במסכת סופרים, הנמנית על המסכתות הקטנות של המשנה ומתוארך למאה השמינים, שם נאמר:

"וכן היה מנהג טוב בירושלים לחנך בניהם ובנותיהם הקטנים ביום צום… ואחר כך סובלו ומקרבו לפני כל זקן וזקן, כדי לברכו ולחזקו ולהתפלל עליו שיזכה בתורה ובמעשים
טובים" (סופרים יח, ז)

לפי המסורת הזו, האב לוקח את ילדיו, בנות כבנים ומקרב אותם לזקנים בזה אחר זה כדי שיברכוּם ויתפללו עליהם. על אף שעד היום נהוג בחלק מן הקהילות לבקש ברכה מרבנים וממנהיגים, המנהג המקובל ביותר הוא שהאב מברך את הילדים בערבי שבתות. צ'ייר-טרן מסביר שאדם בביתו מתפקד ככהן, ולכן הוא מעניק את הברכות, ובכלל זה את ברכת הכהנים.

הבה נבדוק לרגע קט את מעמדה של ברכת הבנים. מקומה הוא מקום של חיבורים רבים – היא נאמרת עם החזרה מבית הכנסת אל הבית, מן הממד הציבורי אל המשפחתי, סמוך לתחילת השבת, כלומר מציינת את המעבר מן החול אל הקודש, היא מסמנת את הקשר של היחיד עם המשפחה, את המגע (מגע ממש, של יד הורית בראש ילד) בין דורי בין הורים וילדים אבל גם של קשר לדורות עברו ולאבות האומה ואימותיה. הידיים שאנחנו מניחים על ראשי ילדינו מזכירות את הידיים שהונחו על ראשי ילדים יהודים לאורך דורות (אם כי ראינו שהמנהג הספציפי של ברכת הבנים בערב שבת אינו עתיק כל כך) ומקשרת אותנו לדורות עברו. לרגע אחד, גם אנחנו כמו יעקב אבינו המברך את צאצאיו ברגע דרמטי שיש בו עצב ושמחה, חרדה ותקווה לבאות.
לא פשוט להיות הורים בזמננו, לא קל לגדל ילדים בעולם כה מורכב מבלבל. אנו מבקשים, כדבריו של שלונסקי "להתחיל מבראשית כי באנו הלום להמשיך את הדרך". את הדרך אנו סוללים בפסיעותינו, שאינן תמיד בטוחות. ברכת הילדים, מילותיה מדודות וקצרות, היא "תפילת דרך" שבועית המלווה כל אחד מילדינו במסע חייו, באתגרים ובתקוות.

לא רק התקוות, הציפיות והחרדות, אלא גם הכעסים והנרגנויות של השבוע משוקעים כולם באותו רגע קט שבו אנחנו מברכים את ילדינו לאור נרות השבת. מילות הברכה העתיקות וכוונותינו האוהבות – שעתיקות הן כעתיקותה של ההורוּת וטריות וחדשות מדי שבוע בשבוע – נחות על ראשיהם, ושומרות עליהם, כך אנו מקווים, בכל אשר יפנו.

שבת שלום